דברי צבי לו

סבירא ליה לחששת הרא"ש א"כ במטביל או נוטל מרביעית אפילו רק אצבעות אין צריך להגביה ידיו ולא צריכין לומר דהרב"י חוזר דלא כמ"ש המג"א

שם סעיף ו' ברמ"א וכ"ש ליזהר כו'. קשה מאי כ"ש דהמחה"ש כתב בס"ק י' בשם היש"ש דבסעיף ד' שיש ב' טומאות שהמים ראשונים טמאים ומקבל טומאה מיד שני' לכן אין מטהר מים שניים אבל במג"א בשם היש"ש בס"ק י' מיירי דאין שם רק טומאה אחד מטהרים מים שניים ע"ש א"כ הכא בסעיף ו' בש"ע כשצירף ידיו זו לזו יש ב' טומאות א' ממים הראשונים שעל יד עצמה ב' שמקבל מים טמאים מיד שני' ואע"ג מה שמקבל מיד שנית הוי נמי ממים הראשונים הטמאים כמו ביד עצמה ולא דמי כ"כ לסעיף ד' שיש ב' טומאות שונות א' ממים הראשונים ב' טומאת היד עכ"פ יש הכא נמי ב' טומאות מים ראשונים שביד ומים הראשונים שבחברתה אבל מה שכתב רמ"א שנגע ביד ששפך עליה ב' פעמים ליד ששפך עלי' פעם אחת דאין כאן רק טומאה אחת שקיבל מיד שלא שפך עליה רק פעם אחת וזה קיל מהדין שבש"ע א"כ מאי כ"ש

שם מג"א ס"ק י"ב אם כו' נטמאו המים צ"ע דהמג"א סתם דבריו כי דלדעת הרא"ש בסעיף א' אין המים מקבלים טומאה מחוץ למקום הנטילה אפי' אם חיוב הנטילה רק עד פרק האצבעות אין מקבלים טומאה מכף היד וצריך לומר דהמג"א כ' כן לדעת הרשב"א שסובר שאם מקום הנטילה עד האצבעות מקבל המים טומאה מכף היד אבל בסעיף ד' במג"א ס"ק ט' שיד נגע בחברתה במקום נטילה נטמאה מחברתה אף לדעת הרא"ש

שם סק י"ז או כו' וליישב דעת הרב"י כו'. צ"ע דהרב"י כתב על' מה שכתב הטור או שום דבר שהוא בתוך המים וז"ל לכנ"ל שלא כתב כן אלא לאתויי שאר דברים שאינם מבריית המים ע"ש ומג"א כתב שש"ע כולל דברים מבריית המים

קסג הרב"י מביא דעת הרמב"ם דסובר דדוקא אוכלי חולין בטהרת קודש או תרומה אסור לאכול במפה אבל חולין גרידא מותר לאכול במפה דכיון דלא בעי נט"י אלא משום סרך תרומה לא גזרו בהו טפי מתרומה ושאר פוסקים סוברים דאסור דדוקא כהנים דזריזין מותרים לאכול במפה ע"ש ולפענ"ד צ"ע לדעת הרמב"ם דהא הגמ' בחולין דף ק"ז ע"א אבעי' להו מהו לאכול במפה וגמ' פושט דאסור מסתמא מיירי באוכל חולין גרידא כמו שמיירי כל הסוגי' שם ומה שכתב הרב"י להרמב"ם דכיון דחולין גרידא משום סרך תרומה לא גזרו בהו טפי מתרומה נר' לפענ"ד דשאר פוסקים סברי דכיון דאמרינן בחולין דף ק"ו דנט"י גם משום נקיות ונר' דהכא פירושו דהא נט"י בתרומה נמי לאו משום טומאה רק משום נקיות כמו דאי' בשבת דף י"ד ע"א שגזרו על הידים שפוסלים לתרומה מפני שהידים עסקניות ופי' רש"י ונוגעין בבשרו ובמקום טינופת ונמאס לאוכלין כשנוגע בה בידים מסואבות ואין הטעם משום חשש טומאה ע"ש ומזה הטעם תקנו נטילה גם בחולין כי גם אוכלין חולין אסור לגרום להם מיאוס כמו דאיתא בסי' קע"א ובכמה דוכתי ויש בחולין גרידא טעם לנט"י בלא גזירה סרך תרומה

שם סעיף ב' קצת קשה לי בחולין דף ק"ז ע"ב דבעי לפשוט משמש דאוכל מחמת מאכיל צריך נט"י ודחה הגמ' שאני שמש דטריד דקשה דהא לעיל בעי למיפשט מדר"ה דיהיב אוכלא לרב המנונא ואמר אי לאו דרב המנונא את לא ספינא לך וש"מ שא"צ נט"י ודחה הגמ' ע"ש אלמא אפילו אי אמרי' דאין צריך נט"י אינו מותר רק לרב המנונא ודכוותי' דזהירים ולא נוגעים א"כ מאי בעי למיפשט משמש

קסד מג"א ס"ק ב' שלא כו' וקשה כו' ולא אוכל להבין הקושי' דבסי' קס"ו דלא יפסיק בין נטילה להמוציא ואפילו שהה כדי הלוך כ"ב אמות הוי הפסק וזה ודאי אפי' לא הסיח דעתו ולהכי צריך להתנות כדי שתהא רשאי להפסיק

קסה מג"א ס"ק ב' ועל כו' איכוון עלי'. ופי' מחה"ש שהברכה תעלה לנטילה ראשונה וצ"ע מה מועיל שנטל ב' פעמים כיון דברכת ענ"י קאי על נטילה ראשונה הוי אשר יצר הפסק בין נטילה לברכה כמו שכתב המח"ש בס"ק א' ומה שכתב מג"א בשם של"ה שיגע במקום המטונף צע"ק דהא לדעת רש"ל והט"ז בסי' קס"ד שלא לברך כשנגע במקום מטונף אבל מה שהשיג מג"א על השל"ה דגורם ברכה שאינה צריכה לא הבנתי דמה דאמרי' דאסור לגרום ברכה שאינה צריכה היינו בשני דברים שיוכל לפטור בברכה אחת אסור לגרום שיעשה שתי ברכות כדאיתא ביומא דף ע' ובמג"א בסי' רט"ו ס"ק ו' אבל הכא שמצוה לברך על הנטילה כשרוצה לאכול וכשיעשה צרכיו לא יוכל לברך על הנטילה ונמצא שהוא אוכל בלא ברכת נט"י א"כ נכון שיגע במקום המטונף שיבא לידי חיוב ויוכל לברך ענט"י: הלכות בציעת הפת

קסו מג"א ס"ק ג' כ"ב אמה כו' אצל הפתח בפנים כו' וקושי' זו אי' נמי בתשו' חכם צבי סי' קכ"ח וז"ל דאי ס"ד בפחות מכ"ב אמה מקרי תיכף אכתי קשה לישחט תיכף אצל הפתח מבפנים כו' וקושי' זו הקשתי לכמה גדולים ונלאו כל חכמי לב ליישבה עכ"ל ואם שאני איני כדאי להרים ראש נגד הגאונים אכתוב מה שנראה לפענ"ד ליישב דבסי' רע"ג סעיף א' פסקי' דאם קידש במקום אחד על דעת לאכול במקום אחר שפיר דמי והוא שתהיה השני המקומות בבית אחד כגון מחדר לחדר וכן פסקי' בסי' קע"ח סעי' א' שאם היה בדעתו לאכול במקום אחר לא מקרי שינוי מקום אם השני מקומות בבית אחד ע"ש ולפ"ז נוכל לומר כיון דשער נקנור לא נתקדש בקדושת העזרה כמו שכתב רש"י בזבחים שם ושחיטה צריך בפנים בעזרה הוי השער נקנור בעזרה כשני בתים ואם היה סומך בשער נקנור על דעת לשחוט