דברי צבי לד

מ"ד ע"ב עכ"ל ולפענ"ד דשם כששאל הא"י את ר"ג למה רחץ במרחץ אפרודיטי שעומד שם ע"ז והשיב לו ג' תשובות א' שהיא באה בגבולו ב' שע"ז טפל למרחץ ג' שע"ז עומד דרך בזיון והרמב"ם בפ"ב מהל' ע"ז השמיט באה בגבולו וכתב רק ב' טעמים אחרים ועי' בלח"מ שם

שם ס"ק י"ט אם כו' עי' סי' רע"ב. ופי' מחה"ש דאיתא שם שהיין מגולה דמותר בזה"ז אין מקדשים עליו משום הקריבהו נא כו' וה"ה בדאיכא ס' אסור למצוה משום הקריבהו נא כו' ולפענ"ד אין ראי' מקידוש דהמצוה לשתות וכיון שמאוס או הפסיד לשתי' אסור לקידוש משום הקריבהו נא אבל בשמן שמדליק למצוה אע"ג שמאוס לשתי' לא שייך הקריבהו נא דלצורך עצמו נמי מדליקו

שם ס"ק כ"ג אלא כו' כדאמרי' גבי יתמי כו' עי' מחה"ש והוא בב"מ דף ק"י דבע"ח גובה קרקע מן היתומים ואם היתומים אומרים אנחנו השבחנו ובע"ח אמר אביכם השביח כיון דבע"ח מוחזק על היתומים להביא ראי' ע"ש ולפענ"ד אפשר קצת לחלק דשם יש ספק אם יש להיתומים חלק בשבח והשדה בחזקת הבע"ח אבל הכא שיש ליוצא מהכרך חלק בס"ת רק שדין שרשות להנשארים ליתן להיוצא חלקו במעות ואז הופקע זכותו בס"ת אבל כל זמן שלא נתנו המעות להיוצא הוא ג"כ מוחזק

קנה בטור כתב בשעה שמכניסין האדם לדין אומרים לו קבעת עתים לתורה נשאת ונתת באמונה וכתב הרב"י דדעת הטור דמה דאמרי' בשבת דף ל"א ששואלין תחלה על נשאת ונתת באמונה ואח"כ קבעת עתים לתורה לא דק בסדרא כי תחלה שואלין על קביעות עתים לתורה כדאמרי' בסנהדרין דף ז' אין תחלת דינו של אדם אלא על דברי תורה ע"ש וצריך להבין אמאי כתב הרב"י שהטור דייק ובגמ' לא דייק אמאי לא נימא שהטור לא דייק כי התוס' בסנהדרין דף ז' ע"א בד"ה אלא כו' כתבו שבתחלה שואלים על נשאת ונתת ואח"כ על קביעות עתים ומתרצים הקושי' מסנהדרין שם שאמרו אין תחלת דינו אלא על דברי תורה ומה"ת יאמר שהטור לא סבר כתוס' ונר' לי שהרב"י מדייק מטור שכתב שילך לבה"מ קודם שילך לעסקיו מנא לי' להטור שיקדים קביעות תורה קודם מו"מ א"ו דהטור סובר שתחילת דינו של אדם נמי על קביעות עתים לתורה קודם ששואלין נשאת ונתת

שם סעיף ב' קודם כו' פת שחרית כו'. צ"ע על רש"י סוכה דף כ"ו ע"א בד"ה כדטעים כו' בבקר כשהולכים לבה"מ ודואג שמא ימשכו השמועות וטעם כו' דקשה הא בב"ק דף צ"ב ע"ב אמרי' שפת שחרית מבטל חולאים וטוב שירגיל בו א"כ למה פי' רש"י שטעם מפני שירא שימשכו השמועות ת"ל שטעים כדי לאכול פת שחרית

קנו. מג"א ס"ק ב' יתחייב כו' כל ת"ח שאינו נוקם כו' המח"ש כתב בשם מהרש"א דלהכי אמר כנחש דגבי נחש כתיב הוא ישופך ראש ואתה תשופנו עקב כן ת"ח אע"ג שעשה לו דבר גדול ינקום בדבר קטן ולפענ"ד נראה לפרש כי ידוע מדברי רז"ל שכל מה שהנחש אוכל יש לו טעם עפר כמו שנתקלל ועפר תאכל וכן דרשו רז"ל על ואין יתרון לבעל הלשון ולכן אמרו רז"ל אע"ג שהת"ח צריך לנקום לכבוד תורתו אבל בתנאי שלא יהנה מנקימה כמו שהנחש אין מרגיש הנאה באכילתו כן ת"ח ינקום רק לכבוד התורה ולא עבור הנאתו

שם לא יאמר אדם יש לי יותר כו'. ובמסכת דרך ארץ זוטא פ"ב אית' אל תאמר בשביל מעשי ההגונים היטיבו לי אלא בשביל מעשיו שאינם הגונים היטיבו לו שנאמר ומשלם לשונאיו אל פניו להאבידו עכ"ל וזה יראה לכאורה דלא כרש"ל עוד שם אם הרעוך הרבה יהי בעיניך מעט ואמור כמעט נגביתי והלא יתר מכן היית ראוי עכ"ל וזה יראה דלא כגמ' ברכות דף י"ט ע"א דאמר אביי לא מיבעי אינש למימר הרבה חטאתי לפניך ולא נפרעת ממני אחד מני אלף דאל יפתח פיו לשטן וכן כתב רמ"א ביו"ד סי' שע"ו לא יאמר אדם לא נפרעתי כפי מעשי או כיוצא בדברים אלו כו': הלכות נטילת ידים

קנז .מג"א ס"ק א' שעה כו' עס"י רפ"ח. ופי' מחה"ש דבסי' רפ"ח איתא דבשבת מאחרין לקום ממטותיהן ע"ש וקשה קצת דא"כ נשאר קושי' הגמ' פסחים דף י"ב ע"ב א"ה אפילו בד' שעות נמי לא ניכול ומתרץ הגמ' ד' זמן סעודה לכל היא וכתב המג"א דהיינו משקם ממטתו ורוב העולם יודעים אימתי הוא ד' שעות משעה שקם ממטתו ולא יטעה לאכול חמץ אח"כ א"כ בערב פסח שחל בשבת שמאחרין לקום ותהיה ד' שעות מאוחר דהיינו הזמן סעודה א"כ יטעה ויאכל חמץ בזמן איסור דלא ידע אימתי הן ד' שעות מעמוד השחר דבשבת אינו זמן סעודתו ד' שעות מעמוד השחר רק משעה שקם ממטתו בשבת דמאחרין לקום

שם ס"ק ג' אבן כו' צריך לפנות כו' ובברכות דף כ"ג כו'. ולפי פרש"י שם משמע שהוא רק מהלכות דרך ארץ שפי' שגנאי הוא שיצטרך לנקביו תוך הסעודה ע"ש וזה הוא אם לא נצרך לנקביו אבל בנצטרך לנקביו אמרי' בשבת דף מ"א ע"א הנצרך לנקביו ואכל דומה לתנור שהסיקוהו ע"ג פרו וזה תחלת ריח זוהמא והרמב"ם בפ"ד מהל' דעות הלכה א' כתב ולא יאכל עד שיבדוק עצמו יפה יפה שמא יהיה צריך לנקביו

קנח מג"א ס"ק א' יטול כו' סרך תרומה. צ"ע על הטור והרב"י וט"ז ומג"א שכתבו הטעם רק משום סרך תרומה ולא כתבו מה שכתבו תוס' חולין דף ק"ו ע"א בד"ה מצוה שכתבו שתקנו נמי משום נקיות וכן כתב הרא"ש שם מצוה לשמוע דברי חכמים שאומרים לרחוץ משום נקיות וכן כתבו התר"י בברכות פרק אלו דברים ונראה דלכך אמרי' בגמ' שם משום סרך תרומה ועוד משום מצוה דהיינו משום נקיות כמו שפי' תוס' ורא"ש ותר"י דאי משום סרך תרומה לא היה יכול לברך על הנטילה דהפ"מ ביו"ד סי' י"ט במשבצות זהב