דברי צבי לב

ומה שכתב הט"ז על הלבוש דלא מצינו כן בגמ' צע"ג דהא מפורש בגמ' מגילה דף כ"א ע"א ע"ש

קמז. רמ"א סעי' א' י"א אם המעיל כו' ולולול דקשה דפתח במעיל וסיים ולגלול דשייך במפה ובמרדכי שם לא כתב ולגלול

שם מג"א ס"ק ה' מדברים כו' דמזבח שאני כו'. קשי' לי דבגמ' וברמב"ם משמע דכלים חמירי מעצים דמזבח דבמנחות דף כ"ב ע"א מפרש דמה דכתיב בארונה ויאמר ארונה כו' המוריגים וכלי הבקר לעצים דלהכי מותרים דמיירי בחדתי שעדיין לא נשתמש בהם א"כ משמע דאע"ג דנעשו להדיוט אם עדיין לא נשתמש בהם מותר וכן הרמב"ם בפ"ו מהל' אסורי מזבח הל' ב' כתב שעצים צריכים להיות חדשים ולא כתב שצריך שלא נעשו מתחלה להדיוט אבל גבי כלים פסק בפ"א מהל' בית הבחירה הל' כ' שאם נעשים להדיוט אין עושים אותם לגבוה וכתב הכ"מ שכן אי' בתוספתא פ"ב דמגילה א"כ ש"מ דכלים חמירי מעצים

שם ס"ק י"א לא כו' אימא הניח דם השעיר כו'. עי' מחה"ש ולפענ"ד אפשר לחלק דשם אע"ג שהניח דם השעיר לא הסיח דעתו ממנה שעדיין צריך להזות ממנה על הפרוכת אבל הכא אם יהיו מסלקין הראשונה אין צריך לס"ת זה עוד והשני' עדיין אין מונחת ויסיח דעתו מן המצוה ולכאורה נר' לי להביא ראי' מגמ' דידן דלא כירושלמי דביומא דף ע' ובעשור קורא על פה שאין גוללין ס"ת מפני כבוד הצבור ופי' רש"י שיהו מצפים ודוממים לכך ופריך הגמ' וניתי ס"ת אחרינא ונקרי ע"ש וא"א כירושלמי שאין להוציא השני' מארון עד שיחזיר הראשונה למקומה מאי פריך הגמ' וניתי ס"ת אחרינא דהא בזה בוודאי לא הוי כבוד צבור שיה' צריכים מצפים ודוממים עד שיגלול ס"ת ראשונה וילבש אותה ויניחנה במקומה ויוציא ס"ת אחר' ויפשיט אותה דבזה ישהה יותר משישהה כשיגלול הס"ת שקרא הכ"ג בפ' אמור אך בעשור עד סדר פינחס לקרות ובעשור א"ו דגמ' סובר שאם יוצרך לשני ספר תורה שיוציא שניהם כאחת ומיד כשיגביה ס"ת ראשונה יפתח ס"ת השני' הנגללת כבר מעיו"כ לסדר פינחס לקרות ובעשור

שם חדא מצוה כו' תוס' מגילה דף ו' ע"ב בד"ה מסתבר כתבו דאפי' במצוה אחת אין מעבירין ע"ש

שם לכן נ"ל. דכהן אחד כו' וצע"ק בברכות דף מ"ט אמרינן אין חותמין בשתים ובפסחים דף ק"ב אמרי' אין אומרים ב' קדושות על כוס אחד דאין עושין מצות חבילות והתם הוי בחד גברא וב' קדושות וכן אין חותמין בשתים כר א"א לומר בבת אחת והוי חבילות

קמט. לכאורה משמע מדברי הרב"י בשם מהרי"ן חביב דרק לפי' הגאון שמביא הטור צריכים אותם היוצאים בפתח אחר להמתין עד שיצא הס"ת וילווהו למקום שמצניעים אבל לפי' רש"י היוצאים בפתח אחר יכולים לילך לביתם ואין צריכים ללוות את ס"ת ע"ש וקשיא לי דא"כ למה אמר ריב"ל שם בסוטה דף ל' ע"ב אין ש"ץ רשאי להפשיט את התיבה בצבור מפני כבוד הצבור כמו דאי' בסי' קמ"ח שטורח צבור לעכב שם עם ס"ת כמו שפי' רש"י שם והא אם יש פתח אחר יכולים לצאת ואינם צריכים להמתין בשלמא לפי' הגאון איכא טרחא דצריכים להמתין בחוץ עד שילווהו לס"ת א"ו צריך לומר דאע"ג דמהרי"ן בר חביב כתב זאת לדעת הגאון ה"ה לפי' רש"י צריכים להמתין בחוץ וללוות לס"ת וצ"ע על הרמב"ם בפי"ב מהל' תפלה הל' כ"ג שכתב סתם שאין הצבור רשאין לצאת עד שיצא ס"ת ולא חילק בין יש לבהכ"נ פתח אחד או ב' פתחים: הלכות בית הכנסת

קנ. סעיף ג' ברמ"א ואם הגביה ביתו כו' בקרן אחד מב"ה כו'. וצ"ע דהרב"י כתב בשם הגה"מ פר"ת דוק' בגגין שלהם שהיו שוין ומשתמשים עלי' אבל גגין שלנו שאין עושין לתשמיש דמי לקשקושי דשרי תלמודא ואעפ"כ מעשה הי' שהגביה ביתו וצוה הגביה גם ב"ה ועשו בנין מצד אחד לבד בקרן א' גבוה ולא חש להחמיר עליו יותר עכ"ל משמע שלא התיר הג"מ רק בגגין שלנו שמותר מצד הדין להגביהם רק מצד חומר' לכן די בקרן אחד אבל רמ"א כתב סתם שמותר בהגבהת קרן אחד ולא כתב שזה דוקא בגגין שאינם משתמשים ועוד דבסעי' ב' פסק בש"ע דגג שהוא משופע משערין בעלי' תחת הגג ומשמע בטור ובהרב"י שעד עלי' הוא מצד הדין כמו הגגין השוין א"כ אם עד עלי' גבוה מב"ה לא מהני בקרן אחד

קנא. ט"ז סק"א בהם. נ"ל דאורחים כו'. והתוס' מגילה דף כ"ח ע"א ד"ה אין כו' כתבו דאורחין אכלו בחדר סמוכה לבהכ"נ וכן כתב המג"א בסי' רס"ט ס"ק ב' ובהרב"י בשם הרמב"ן משמע נמי דלא הותר לאורחין רק בשעת הדחק לפי שעה ע"ש

שם קשי' לי בגמ' מגילה דף כ"ח ע"ב דרבינא ורב אדא הוי קיימי ושאלי שאילתא מרבא אתא זילחא דמיטר' עיילי לבהכ"נ אמרי האי לאו משום מטרא אלא משום דשמעת' בעא צלותא כו' דקשה דהא שם בגמ' אמרי' אי איצטריך לאינש למקרי גברא מבהכ"נ אי ת"ח הוא לימא הילכתא כו' ומשמע דאפי' שלא מדוחק יעשה כן דהיינו אפי' יכול להקרא ע"י אחר דהא הפוסקים לא כתבו בזה שדוקא מדוחק מותר לעשות כן וע"כ כיון דרצה לשנות או לקרות בבהכ"נ מותר לכנוס לתוכו אע"ג שמתכוין גם לצרכו א"כ אמאי אמרו שלא עייל מפני מטרא כיון דנכנסו לבהכ"נ ללמוד תורה אע"ג שנתכוונו שלא ירד עליהם הגשם מ"מ כיון שיכנסו ללמוד תורה מותר ואמאי צריכין לומר משום דשמעתא בעי צלותא כי זה עדיף מההיא דנכנס למקרי לאינש כי התם נכנס עיקר לצרכו ולא נכנס משום למוד רק שלא יהא הליכתו לבטלה לומד ואלו נכנסו רק ללמוד וכי מחויבים הם ללמוד דוקא במקום