דברי צבי רכו

הרשות בידו ואין לפרש דדוקא קאמר שישב תחלה כדי שיקיים קצת המצוה ואז יברך שהחיינו וקודם שיקיימנה לא שייך לברך שהחיינו דלא דמי לברכת המצות שצריך לברך למי שצונו לעשות מצוה זו ואחר שעשאה לא שייך לברך כן אבל ברכת שהחיינו לא שייך לברך כן אלא א"כ התחיל לקיים מצוה שמברך למי שהגיעו לזמן הזה דהא מזמן עשיית' ראוי לברך שהחיינו עכ"ל ולהכי סבר המנהגים שיתחיל במצות נענוע ואח"כ יברך זמן ואע"ג דגם בלולב ראוי לברך זמן בשעת עשיי' מ"מ סבר המנהגים כיון שעיקר המצוה הוא בשעת הנענוע ועוד בעשוי ועומד לא שייך לברך קודם נטילה וסוכה שאני שעכ"פ צריך לחדש בה דבר כדאית' סי' תרל"ו אבל בלולב אין צריך לחדש בה דבר ולכן פסק המנהגים שיברך אחר שכבר התחיל הנענוע ועי' תוס' סוכה דף ל"ט ע"א ד"ה עובר דמצוה נמשכת עד לאחר כל הנענועים ול"ד לשופר ומגילה דא"א להתחיל ולברך אח"כ זמן דהא אסור להפסיק בין התקיעות והקריאה כדאית' בסי' תקצ"ב ובסי' תר"צ: הלכות לולב תרמה מג"א ס"ק ב' נפרצו כו' ונשברה כו'. המחה"ש כתב שא"ר חולק וכתב דגם בנשברה השדרה ונפסק החוט טרפה ע"ש ולפענ"ד אין צריך לזה דהא בחולין דף נ"ב ע"א אמרי' דאם נעקרה צלע וחולי' אפילו בחצי חולי' טרפה וכדאית' ביו"ד סי' נ"ד סעי' ג' והפ"מ שם בש"ד ס"ק ד' כתב בשם יש"ש דאם נעקרה חולי' עם ב' צלעות קטנות הוי גיסטרא וכן מסיק הפ"מ שם ע"ש א"כ בנשברה השדרה של הלולב ותלוי' למטה הוי גיסטרא וגיסטרא אפי' נבלה הוי ופשיטא דהכא בלולב פסול

שם ס"ק ד' כתב המחה"ש בשם הב"ח דאם יוצאים מן השדרה למעלה שני עלין וכ"א משני עלין הם דבוקים בגבותם כדרך כל עלי הלולב יש לכ"א מן העלים הללו דין עלה האמצעי ואם נחלק רק אחד מהם פסול עכ"ל ולפענ"ד אפשר דלפמ"ש הרב"י דדעת תוס' ורא"ש שנקטם ראשו בשנים העלים העליונים ודעת הה"מ דבנקטם עלה אחד פסול לא פליגי דיש לולבים שהם כלים בשני עלים באמצע ובהם איירי תוס' ורא"ש ויש לולב בג' עלים באמצע וכיון דיש ג' עלים אמצעי שבהם לבדו נקרא ראש הלולב ובזה איירי הה"מ עכ"ל א"כ נוכל לומר דכמו לענין קטימה אינו פסול עד שיקטמו שניהם כן לענין נחלק התיומת אין פסול עד שנחלקו שניהם עי' במחה"ש סק"ו דנקטם חמור מנחלק

שם ס"ק ו' מברכין כו' ורמ"א לא עיין כו'. צ"ע דהרב"י כתב נמי בשם המרדכי שכתב בשם רא"מ דנקטם ראשו דלולב פסול לכתחלה ואי ליכא אחר יברך עלי' ע"ש עיינתי במרדכי וראיתי שכתב בסי' תשמ"ו בריש לולב הגזול ז"ל לולב הגזול פסול כו' נקטם ראשו פסול רא"מ אמר דלכתחלה קאמר ויחזור אחר אחר ואי ליכא אחר יברך עלי' ואשכחן דקתני פסול במקום דדיעבד כשר ובסי' תשמ"ט כתב הלכה כר"ט ומיהו אי בעי עביד נמי כר"ע דאמר חד ולא קטים ע"ש משמע בפירוש דמרדכי בשם רא"מ מתיר גם בלולב בדיעבד ובהדס מכשיר לכתחילה וזה לשון המנהגים נקטם ראשו כשר וי"א פסול ואם אין אחר מברכים עליו וערבה שנקטם ראשה פסול הדס כשר בנקטם ראשו עכ"ל משמע דברישא דכתב בדליכא אחר יברך מיירי בלולב וכ"כ הט"ז בסי' תרמ"ו ס"ק א' דמרדכי בשם רא"ם מתיר בלולב

שם נקטם אין זה הדר כו' חוץ מנסדק ונחלקה התיומת כו' קשי' לדברי מג"א (הו"ל) לתוס' בסוכה דף כ"ט ע"ב בד"ה נקטם כו' דמקשים מדריב"ל ניטלה התיומת הו"ל לתוס' לתרץ דנקטם פסול משום הדר וצריך לריב"ל לאשמעי' דניטלה התיומת דהוי הדר דפסול עכ"פ ביום ראשון משום חסר דהא שם דף ל"ב ע"א אמר ריב"ל דנחלקה התיומת נעשה כמו שנטלה התיומת וכיון דנחלקה הוי הדור ה"ה בניטלה ע"ש ותוס' שם מתרצים דס"ד דחשוב הדר טפי מנקטם ולדברי מגן אברהם הוי האמת כן דנקטם לאו הדר משא"כ בניטל

תרמו המחה"ש כתב שצריך לקטום הבדים היוצאים מצדי הדס כיון דהר"ן מפרש מתניתין סוכה דף ל"ד ע"ב ר"ט אמר אפי' שלשתן קטומים שקאי על ענפי הדס שיוצאים מצדיהן שצריך לקטום אותם ור"ט מכשיר לאחר קטימה מ"מ ראינו דלהר"ן הדבר פשוט שצריך לקטום אותן בדים וכ"כ חיי אדם בכלל ק"נ סעי' ח' ולפענ"ד צ"ע דא"כ נוכל לומר דלדידן פסול אפי' לאחר קטימה דבשלמא לשיטת הר"ן דפוסק כמתניתין דף ל"ב ע"ב דנקטם ראשו פסול ומפרש הפלוגתא דר' ישמעאל ור"ט בנקטם הבדים מצדיהן ובגמ' שם איפסקא הלכתא כר"ט אתי שפיר דאמרי' דאם נקטמו הבדים הללו כשר אבל לדידן דפסקינן נקטם ראשו כשר ומפרשינן הפלוגתא דר' ישמעאל ור"ט בנקטם ראשו ובזה איפסקא הילכתא בגמ' דנקטם ראשו כשר דלא כמתניתין דף ל"ב אם כן מנ"ל דיש ריעותא באותן הבדים היוצאים מצדיהן רק שסברת מחה"ש כיון דהר"ן מפרש הפלוגתא דר"ט ור"י בשנקטמו הבדים אלמ' הסברא הוא לפסול והי' פשוט להר"ן שאם לא נקטמו פסול א"כ אמרי' נמי לדידן אע"ג דלא מפרשי' שר"ט ור"י מחולקים באותן הבדים רק בנקטם ראשו מ"מ פסול אם לא נקטמו אותן הבדים ולפענ"ד קשה דלפ"ז נאמר דלדידן נפסל נמי אפי' אם יקטום אותן הבדים דהא לפי פי' הר"ן צריך לומר דיש סברא נמי לפסול אף לאחר שיקטום אותן הבדים דהא להר"ן ר' ישמעאל פוסל אף אם קטמו אותן הבדים ומסתמא יש סברא שיפסול א"כ בשלמא לפירוש הר"ן דפלוגתא דר"י ור"ט בנקטמו הבדים ואיפסק הלכתא בגמ' כר"ט דכשר לאחר קטימה אבל לדידן דפלוגתא דר"י ור"ט הוא בנקטם ראשו ולא איירי מתניתין וגמ' שם מאותן הבדים כלל וכיון דיש סברא