דברי צבי רטז

סמוך לדופן אז מצטרפין דופן ג' אע"ג שרחוקה אבל ר' אמי בדף ט"ז דלא אמר סוכה העשוי כמבוי רק בדופן אחת ומעמיד פס ד' ומשהו בפחות מג' פריך פשיטא דאמרי' לבוד דהוי השתא שתי דפנות כמו שפי' תוס' בד"ה בפחות

שם ס"ק ד' בד"א כו' נתר' בטפח שוחק כו'. לא אוכל להבין אמאי צריך טפח שוחק דהא ע"כ צ"ל דמצטרפין דופן אמצעי דא"א דאין מצטרפין דופן אמצעי א"כ צריך פס ד' ומשהו דהא לפי' התוס' שהוא כפי' הר"ן מיירי במבוי סתום מג' רוחות וסיכך לצד הלחי ולפנים לצד הבתים לא סיכך ע"ש א"כ אי אין מצטרפין דופן אמצעי הוי כמבוי המפולש דצריך פס ד' ומשהו וכיון דמצטרפין דופן האמצעי הוי ליה ג' דפנות ואין צריך לטפח שוחק כלל וצ"ע במהרש"א שם בתוס' ד"ה סיכך דף ז' ע"ב דכתב אך קשה אהך סוכה דע"ג מבוי דאיירי בסוכה מפולשת מאי קאמר דאילו סוכה דעלמא בעי טפח שוחק הא בסוכה העשויה כמבוי מפולש בעינן פס ד' והכי הל"ל דאילו בסוכה בעלמא בעי פס ד' ע"ש דצ"ע דהא לתוס' לא מיירי בסוכה מפולשת דתוס' כתב דמיירי במבוי סתום מג' רוחות והו"ל להקשות על רש"י דפי' דמיירי במבוי מפולש ובעיקר קושית מג"א על הרב"י נראה דלא קשיא כ"כ דודאי בשווקים וברחובות בודאי לא מועיל הדופן כנגדו רק הרב"י מדמה החצר שדפנות עושים רה"י שדומה למבוי שסיכך כלפי חוץ רחוק מדופן האמצעי דמהני הדופן האמצעי לפי שדופן זה. עשה המבוי לרה"י בהצטרפות דופני הצדדים ולכן מצטרף הדופן האמצעי אע"ג שהוא רחוק ה"ה בחצר נמי אמרי' כן

שם ס"ק ט' סיכך כו' משום מצות סוכה כו'. ופי' מחה"ש דאמרי' מגו דהוי דופן לסוכה הוי נמי לשבת לכאורה קשה דבסוכה דף ז' ע"ב דעביד צריכותא דרבא צריך לאשמעי' גבי שתים כהלכתן וכן לשבת דאמרי' מיגו מקילתא לחמירתא ע"ש הא אשמעינן דאמרי נמי מקילתא לחמירתא מסיכך ע"ג מבוי כמ"ש מג"א מיגו דהוי דופן לסוכה הוי דופן לשבת וצ"ל דאי לא אמר רבא גבי שתים כהלכתן דמהני לשבת הוי אמרי' בסיכך ע"ג מבוי דכשר רק לענין סוכה כיון דמדאורייתא הוי רה"י לענין שבת אבל איסור דרבנן לטלטל בו אסור אפי' בשבת דסוכה דס"ד דלא אמרי' מיגו מקילתא לחמירתא וכן נראה מרש"י שם דף ז' ע"א בד"ה ואלו אבל המג"א כתב דאפי' מדרבנן מותר לטלטל בשבת של סוכה וקצת קשה לדברי מג"א דכתב דפסי ביראות עדיפי דיש היתר לעולי רגלים היה הגמ' יכול לומר שם הצריכותא דס"ד דפסין עדיפא משום דיש היתר לעולי רגלים

תרלא צ"ע בדברי הרא"ש סוכה פרק ב' דין ג' שכתב לתרץ קושית ר"ת על רש"י בדף כ"ב ע"ב מפרוץ כעומד מותר וז"ל ונראה לי דלא שייך להביא לכאן פרוץ כעומד דדוקא גבי סכך פסול וכשר כדלעיל דף ט"ו המקרה סוכתו בשפודין אבל גבי סוכה סכך ואויר נתנה הלכה שיהא א הצל מרובה עכ"ל וצ"ע דהא גבי המקרה סוכתו בשפודין כתבו כל הפוסקים דמקום השפודין כפרוץ הוא נחשב ועי' בתוי"ט פרק א' משנה ח' וכיון דרא"ש כתב דלענין אויר לא אמרי' פרוץ כעומד מותר א"כ ה"נ לענין השפודין דהוי כפרוץ נמי לא אמרי' דאם השפודין שוין לסכך כשר דמותר דהא המקום שפודין הוי כאויר א"כ נשאר קושית ר"ת דכמו דאמרי' לענין השפודין בדף ט"ו דאם יש ריוח ביניהן כמותן לרב פפא דפרוץ כעומד מותר דמותר ולא צריך לאוקמי' לרב פפא במעדיף א"כ ה"נ הכא דאם שוין מלמעלה נמי מותר והר"ן כתב וז"ל אבל ר"ת ז"ל הקשה כו' ולאו קושיא היא דכי אמר רב פפא הכי דוקא לענין דופן שבת ובסכך פסול דכי היכי דאגמרי' רחמנא למשה בשבת לא תפרוץ רובא ה"נ אגמרי' בסוכה לא תסכך בפסול רובא אבל באויר א"א לומר כן שכיון שאם הם שוים מלמעלה האויר רבה מלמטה וסוכה בצל תליא מילתא הרי פרוץ מרובה על העומד עכ"ל נראה לפענ"ד כוונת הר"ן כמו שכתבתי בסי' תרכ"ו במג"א ס"ק ב' דלרש"י דכיון דלמטה הוי חמתה מרובה הוי פרוץ מרובה על העומד אבל גבי המקרה סוכתו בשפודין אע"ג דמקום השפודין כפרוץ נחשב מ"מ ע"י השפודין אין חמתה מרובה למטה והוי כמו בסי' תרל"ב דאם סכך פסול ממעט האויר דכשר ע"ש וצ"ע ברש"י דף כ"ב ע"ב ד"ה כאן מלמעלה כו' דדייקינן כי הדדי פסולה כו' לפי שחמת האויר נראית בארץ רחבה כו' והא דדייקינן כי הדדי כשרה נקט שיעורה מלמטה שחמה וצל שוין בידוע שהקנים רחבים מן האויר עכ"ל וצ"ע דמתחלה נקט רש"י דעיקר הפסול מחמת דלמטה חמתה מרובה והוי למטה פרוץ מרובה כמו שכתבתי בכוונת הר"ן דאע"ג דפרוץ כעומד מותר ולמעלה הוי פרוץ כעומד מ"מ כיון דלמטה פרוץ יותר על העומד פסול ואח"כ כתב רש"י בידוע שהקנים רחבים מן האויר משמע דעיקר ההכשר הוא משום דלמעלה העומד מרובה על הפרוץ הא אם הוי משכחת דלמטה חמה וצל שוין ולמעלה קנים ואויר שוין נמי היה כשר כיון דפרוץ כעומד מותר א"כ מה דכשר באם למטה חמה וצל שוין לא תליא במה דלמעלה קנים מרובה מן האויר ההיתר משום שלמעלה הקנים מרובה רק משום דלמטה חמתה וצלתה שוין

שם ט"ז ס"ק ד' כשהחמה כו' ק"ל למה אמרי' בגמ' דלשמואל תנא במתני' תרתי כו' אמאי לא נימא גם לשמואל תנא חדא כו'. ולפענ"ד אפשר לתרץ דבשלמא לרב דאמר סוכה עניה דהיינו שיש בסככה קנים מעט ויש בה אויר הרבה כמו שפירש"י שם ושצלתה מרובה מחמתה דהיינו שיש בין הכל צלתה מרובה מחמתה כמו דאי' בסעיף ד' הוי רבותא כמו בסעי' ב' אע"ג שבמיעוט חמתה מרובה אפ"ה כשר כיון שבין הכל צלתה מרובה כשר אבל לשמואל דאמר קנה עולה וקנה יורד הוא פשיטא שיש כ"כ קנים שהצל מרובה כשהחמה עומד באמצע הרקיע וכן נראה מתוס' שם בד"ה קנה כו' שכתבו דכיון דאי קיימא חמה כו' ע"ש דהא