דברי צבי כ

פב. מג"א ס"ק ב' וי"א כו' וזה וזה דעתם לחומרא כו' הד"מ אות ב' כתב דאפשר דהרמב"ם פוסק לקולא ולא אוכל להבין מה שכתב הד"מ על הרב"י דה הרב"י כתב ולענין הלכה נר' לי דנקטי' כהרמב"ם והר' יונה ז"ל שצריך להיות גוללה ואינה נפרכת וכתב הד"מ ותמהני על פסק זה שאין בו נפקותא דהרי אם נפרכת ע"י זריקה כ"ש שנפרכת ע"י גלילה לדעת הרמב"ם והר' יונה א"כ לכ"ע שרי עכ"ל וצ"ע דהא לרש"י והרא"ש דפסקו לחומרא כאיכא דאמרי וסוברים דגלגול יותר חומרא מזריקה ור' יונה והרמב"ם פוסקים כלישנא קמא לחומרא שסוברים שזריקה חמור מגלגול ובזה הכל מודים דאזלי' לחומרא ואם לא פסק הרב"י הילכתא לא ידעי' אם זריקה חמור או גלגול חמור ולכן כתב לנו הרב"י הילכתא כר' יונה והרמב"ם דזריקה חמור מגלילה וכיון דהכל מודים דאזלינן לחומרא לכן צריך להיות שאם יזרקנה תתפרך אבל גלילה לא מהני לאפוקי מדעת רש"י והרא"ש דגולל הוי חומרא

פג .סעיף ב' הזמינו כו' אבל לא בתוכו. הרא"ש בפ"ג דברכות הלכה נ"ז מביא ראיה מדאמר ר"ח ברכות דף כ"ו ע"א עומד אדם כנגד בה"כ ומתפלל ומוקי הגמ' בחדתי משמע דבתוכו אסור ע"ש ולא הבינותי דשם בגמ' לאחר דמוקי בחדתי פריך הגמ' והא מיבעי לרבינא הזמינו לבה"כ כו' ומשני הגמ' כי קא מבעי' לרבינא בתוכו אבל כנגדו לא ע"ש משמע דקושי' הגמ' אמאי מיבעי לרבינא תפשוט מדר"ח דבחדתי מותר ומשני דרבינא מיבעי אם בתוכו מותר א"כ לדברי הרא"ש דכתב דמדקאמר ר"ח כנגדו מכלל בתוכו אסור א"כ אכתי קשה לרבינא לפשוט מדר"ח דמדקאמר כנגדו מכלל דבתוכו אסור א"ו דרבינא מסופק בדר"ח אם כנגדו דוקא או דילמא לאו דוקא דאפי' בתוכו מותר והרי"ף והר"י שם פסקו איבעיא לקולא והרא"ש שחולק על הרי"ף הוא מדאמר ר"ח כנגדו מכלל דבתוכו אסור ולמה שכתבתי שרבינא מסופק בדר"ח אם אוסר תוכו א"כ בודאי אמרי' דאפילו בתוכו מותר דאזלי' לקולא כמו שכתב הר"י והרא"ש דהאי איבעיא דרבינא ספיקא במילתא דרבנן ע"ש

פד. קשיא לי על תוס' שבת דף י' ע"ב בד"ה שאני בה"כ כו' דהתוס' מתרץ בתירוץ אחרון א"נ הזמינו לבה"כ אינו מדברי רבינא אלא הש"ס הוא דמסיק שאין רוצה לחלק ע"כ דקשה דא"כ הדרא קושי' הגמ' אמאי אמר רב אדא מתפלל בבית המרחץ הא הגמ' מסופק אם מותר להתפלל בבית המרחץ דכמו דמקשה הגמ' על רב אדא מרבינא ואע"ג דרבינא לאו תנא אלא אמורא כן קשה לרב אדא מסוגי' הגמ' דסוברים דבה"כ ומרחץ שוים דאסורים בחדתי

פה. סעיף ב' אפי' להרהר כו' ואפי' הלכות המרחץ אסור כו'. הרב"י כתב בשם א"ח מירושלמי שואלין הלכות בית המרחץ בבית המרחץ כו' ומסיק דגמ' דילן לא שרי' אלא לאפרושי מאיסורא וקשי' לי דבע"ז דף מ"ד ע"ב במתניתין שאל פרוקלוס את ר"ג במרחץ של אפרודיטי כתיב לא ידבק בידך כו' מפני מה אתה רוחץ במרחץ של אפרודיטי אמר לו אין משיבין במרחץ וכשיצא אמר לו אני לא באתי בגבול' כו' ולכאורה שייך דין זה למרחץ מה שהשיב שמותר לרחוץ אע"ג שיש בו ע"ז ע"ש וא"א שמותר להשיב הלכות בית המרחץ בבית המרחץ א"כ אמאי לא השיב ר"ג בבית המרחץ ומדאמר לו אין משיבין במרחץ ש"מ ממתניתין דלא כירושלמי דאפי' דיני מרחץ אסור לומר בבית המרחץ

שם מג"א ס"ק ה' ובעניני כו' כתב הכ"מ כו' המח"ש מביא קושי' העולם דגמ' בשבת שם תדע ואייתי מעובדא דר"מ מאי אולמא עובדא דר"מ מעובדא דרבי ע"ש ולפענ"ד לפי דברי הכ"מ בפ"ג מהל' ק"ש הל' ה' לק"מ דכתב שם וז"ל ה הרי מעשה דר"מ עדיף מדרבי רבי אמר ליטול בכ"ש ולא אמר שאסור לעשות באופן אחר ור"מ א"ל בפירוש אין סכין וכבר הי' אפשר לומר לו אל תסוך כו' אלא משמע דשרי בכל ענין וז"ש רבינו ואפי' בלה"ק ובעניני הקודש כלומר שיאמר הדין כמו שעשה ר"מ עכ"ל

פו. הרב"י כתב שהרמב"ם לא הזכיר בהל' ק"ש שצריך להרחיק ממים סרוחים ומימי המשרה שהוא מפרש דהא דקתני במתניתין ברכות כ"ב ע"ב וכמה ירחיק מהן לא קאי אלא אמי רגלים בלבד וכ"נ מדבריו בפירוש המשנה עכ"ל וצ"ע שלא הביא דרש"י מפרש נמי על וכמה ירחיק מהם ממי רגלים וכן פי' הר"ע מברטנורא

פז. ט"ז ס"ק ב' של כו' שזכוכית גרע מחרס. וצ"ע דאם מדמין גרף ועביט להגעלה א"כ ה"ה כלי חרס המצופין באבר דלא מהני הגעלה כמ"ש מג"א בסי' תנ"א ס"ק מ"ה א"כ אסור לענין גרף ועביט ומג"א כתב בס"ק ב' המצופין באבר מה שאנו קורין גלוזר"ט מותר אע"ג שאין מועיל הגעלה למה שאנו קורין גלוזר"ט וצ"ע מה שכתב הט"ז שי"א שזכוכית גרע מחרס דהא בסי' תנ"א סעיף כ"ו מבואר שרוב הפוסקים סוברים דזכוכית אין בולע כלום רק יש מחמירין דלא מהני הגעלה וכתב הט"ז שם שסוברים שזכוכית הוא כחרס אבל שזכוכית גרע מחרס לא נמצא בשום פוסק והט"ז והמג"א פסקו שם בסי' תנ"א דבדיעבד אין להחמיר בזכוכית והפ"מ ביו"ד סי' ק"ה משבצות זהב ס"ק א' בשם מ"י דזכוכי' אין בולע בכבוש ובא"ח דמחמרי' בזכוכית הוא משום דחומרא דחמץ ופ"מ מתיר בה"מ ע"ש ולמג"א דמתיר בגלוזר"ט נראה דכ"ש דזכוכית דמותר

פח מג"א ס"ק ב' להזכיר כו' במנהג שאין לו יסוד כו'. פי' דאין לומר דכיון דתיקן עזר' דבעל קרי אסור בד"ת אסור אפי' בבהמ"ז שהוא דאוריית' ואפי' לר"ח שסובר בברכות דף כ' ע"ב הרהור לאו כדבור דמי א"כ לא יוצא בהמ"ז בהרהור ואפ"ה לא יאמר בהמ"ז בשפתיו א"כ נוכל לומר דאע"ג דנהוג עלמא כר"י בן בתירא שם דף כ"ב דבטל טבילה דבעל קרי דילמא נשים עמדו בתקנה ראשונה דעזר' ולא נהגו כר"י בן בתירא ולהכי אין מברכין בהמ"ז וקידוש אע"ג שהוא דאורייתא כמו שהי' קודם שביטל תקנת עזר'