דברי צבי יט

שם סעיף ה' שאר אבריו כו'. קשי' לי בגמ' ברכות דף כ"ה ע"ב פריך והרי לבו רואה את הערוה ומשני קסבר מותר ופריך והרי עקבו רואה את הערוה כו' דקשה מאי פריך הגמ' והרי עקבו כו' כיון דמשני דקסבר לבו רואה הערוה מותר א"כ מכ"ש דעקבו רואה מותר דהא וודאי לבו חמור מעקבו

עה מנ"א ס"ק ה' וכ"ש כו' במשנה פ"ו דשבת כו' כתב המח"ש ממתניתין אין ראי' דילמא מיירי תחת השבכה ועיקר ראיית המג"א מברייתא לא תצא ילדה בשער זקנה דלמא מחייכי עלה וע"כ במגולה מיירי ע"ש ולפענ"ד שפיר ראי' ממתניתין יוצאה אשה בחוטי שער בין משלה בין משל חברתה ובגמ' צריכ' דאי אשמעי' דידה משום דלא מאיס כו' ופי' רש"י דלא מאיס וליכא למימר דמשלפ' לי' משום דמחייכי עלה א"כ ש"מ דמתניתין איירי בשער מגולה

שם ס"ק ט' והחזיר כו' אבל עצימת כו'. וקשי' לי בברכות דף כ"ד ע"א אמר ר"י טפח באשה ערוה למאי אילימא לאסתכולי בה כו' אלא באשתו ולק"ש ע"כ וא"א דאסור לקרות ק"ש בעצימת עינים אע"ג דלא מסתכל הו"ל לגמ' לתרץ באשה אחרת בעצימת עינים ולק"ש וצריך לומר כיון דבאשה אחרת אפי' פחות מטפח הוי ערוה כדאי' סעי' א' א"כ באשה אחרת בעצימת עינים אסור בק"ש אפי' פחות מטפח וכיון דרבי יצחק אמר טפח הוצרך הגמ' לתרץ דמיירי באשתו ולכאורה נר' דבאשה אחרת אפי' במקום שאין דרכה לכסות הוי ערוה דהא אצבע קטנה אין דרך לכסות והוי ערוה כמו דאיתא בגמ' שם אבל מדברי הרב"י ומסתימת הש"ע משמע דאף באשה אחרת לא הוי ערוה רק במקום שדרך לכסות ומה שאמרו בגמ' שם המסתכל באצבע קטנה מיירי שמסתכל להנות ממנה וכן אי' בא"ע סי' כ"א סעיף א' המסתכל אפי' באצבע קטנה ומתכוין להנות ממנה

עו מג"א ס"ק ב' לקרות כו'. מ"ש מחה"ש דהב"ח כתב דלשון הרמב"ם משמע אפי' לפניו סגי בד"א כן כתוב נמי בד"מ וז"ל ואין דבריו נראין לפרש דברי הרמב"ם דהרי לשון כנגדן משמע שהצואה לפניו ע"ש

שם ס"ק ו' ויש אוסרין כו' כמ"ש תר"י לפי דרכם כו'. עי' במחה"ש ולפענ"ד נראה לפרש דבתחלת הסימן כתב הרב"י בשם ה"ר יונה דמותר אפי' בנוגע בסנדלו ואינו אסור רק בדבוקה בסנדלו וזה כונת מג"א דלהר' יונה כיון שאסר רק בדבוקה בסנדלו ומתגלה הצואה דרך הלוכו וכן כתב הרב"י בשם הרשב"א וז"ל ובדבוקה בסנדלו דלא איפשטה היינו משום דזימנין דמגלי' כשהוא מהלך עכ"ל וצ"ע על הרב"י שמביא דברי הר' יונה דמתיר בסנדלו נוגע ואינו אסר רק בדבוקה ומשמע מדברי הרב"י שר"י יחיד בדבר זה והלוא הרשב"א שהבאתי סובר כר"י שאסר רק בדבוק' בסנדלו

עז הטור כתב ג"כ כמו שכתוב בש"ע ל"ש ע"ג קרקע או בכלי וכתב הרב"י ומ"ש ל"ש ע"ג קרקע כו' פשוט הוא ע"ש ולפענ"ד צ"ע דהא בסי' פ"ב סעי' ב' מקילין במי רגלים יותר מהם בכלי ורש"י בברכות דף כ"ה ע"ב פירש שמי רגלים הם בכלי ע"ש א"כ נוכל לומר אם מי רגלים בקרקע אין צריך רביעית

עח בספר חוות דעת ביו"ד סי' ק"י בית הספק ס"ק כ' פסק כהש"ך דספק איסור דרבנן שיש לו חזקת איסור דאסר וכתב וזה לשונו ואף דבספק קרא ק"ש אינו חוזר וקורא למ"ד ק"ש דרבנן מטעם דק"ש אדעתא דחוב איסורא אית בי' כמו בספק התפלל אינו חוזר ומתפלל אדעתא דחוב עכ"ל ולא הבינותי דהא בספק קרא ק"ש או בספק התפלל יש חזקה שלא קרא ולא התפלל וכיון שבחזקה אזלינן בספק דרבנן לחומרא א"כ מחויב הוא לקרוא ק"ש ולהתפלל ואמאי אסור אדעתא דחובה ולכאורה מדברי מג"א ס"ק ב' מוכח דבספק קורא ק"ש אדעתא דחובה דכתב דלהכי ימתין בק"ש דאף אם משהה כדי לגמור כולה ויהי' ספק אם חוזר לראש יוכל לקרות והוי כקורא בתורה וע"כ צריך לומר שיקרא מספק על דעת חובה דהיינו שיכוין אם צריך לקרות תהי' לחובה ואם אין צריך תהי' כקורא בתורה דאם נאמר דאין רשאי לכוון על דעת כלל עדיין קשה קושי' מג"א אמאי ימתין בק"ש הא אין רשאי אח"כ לקרות על דעת חובה ואפשר שמג"א כתב כן למה דפסקי' דק"ש דאורייתא וצ"ע

עט סעיף ב' היתה כו' אבל להרשב"א דוקא כשאינו רואה כו'. צ"ע דהרב"י כתב בשם הרשב"א דדוקא כשאינו רואה דהרשב"א כתב הי' גבוה י' כו' יושב בצדה וקורא כשאינו רואה את הערוה כו' עכ"ל וצ"ע דא"כ נוכל לומר דבצואה גם הרשב"א מודה דמותר ברואה רק גבי ערוה אוסר ברואה דבראי' תליא כדאמרי' ברכות כ"ה ע"ב בעששית אסור לקרות ק"ש כנגדה וכמו דאי' בסי' ע"ה סעי' ה' אבל צואה בעששית מותר לקרות ק"ש דהא מיכסייא כמו דאי' בסי' ע"ו

פא מנ"א ס"ק א' לכלל כו' משמע דבקטן כו'. וכתב מחה"ש פי' דאל"כ מאי איכא בין קטן לגדול דבכולהו משערין באחרים בני גילן ולפענ"ד לא משמע כן בסוכה דף מ"ב ע"ב שם דפי' רש"י והוא שיכול לאכול כו' כזית בכדי אכילת פרס ובגדול אע"פ שאינו יכול לאכול כדי אכילת פרס וע"ז לא פירש רש"י כלום משמע דבגדול לא משערי' באחרים כלל דאפי' אם גם אחרים אין יכולין לאכלו בכדי אכילת פרס וכן משמע בטור ובש"ע שלא כתבו כלל זה הדין בגדול משמע דבגדול מרחיקין מצואתו בין אכל בכדי אכילת פרס או לא וגם לא משערין באחרים וכן כתב הכסף משנה בפ"ג מהל' קריאת שמע הלכה ו' וז"ל סוכה מ"ב ונתבאר שם בגדול אע"ג שאין יכול לאכול כזית באכילת פרס ורבינו לא כתב אלא קטן וממילא משמע עכ"ל ולפ"ז שפיר יש חילוק בין קטן לגדול דבקטן משערי' באחרים ובגדול לא משערין כלל אלא אע"ג דאין יכול לאכול באכילת פרס ומחה"ש כתב דבגדול משערי' דגדול אחר יכול לאכול ובגמ' ובפוסקים לא משמע כן: