דברי צבי קפא

לעשות בצנעה וגם כתב דברי המרדכי דבדגים שניכר שהוא לצורך המועד מותר בפרהסי' ע"ש משמע שהרב"י מתיר בדגים אפי' לאומנים לעשות בפרהסי' ומה שכתב מג"א דהמרדכי מיירי במי שאינו אומן כדאיתא בגמ' שהביא במועד קטן דף י"א ע"א דרבא מתיר לצוד מהנהר ולמימלח והנהר הוי פרהסי' ורבא לא דיבר מאומן אלא שהתיר לכאו"א שיצוד לעצמו כן פי' מחה"ש ולפענ"ד נראה דכיון דרבא מתיר לכולם ואפילו לאומנים דהא לא אמר רבא דלאומנים אסור ועוד כיון דהטעם דאסור באומנים מפני שעושה הרבה כמ"ש הרב"י ושם התיר רבא לכולם לצוד הרבה ולמלוח א"כ אין חילוק לאומן לאחר א"ו מוכח דבדגים מותר אפילו לאומן בפרהסי'

תקלד קשי' לי אמאי אסרי הפוסקים בגדי קטנים כמ"ש הרב"י בשם ת"ה דאין לכבס בגדי קטנים אלא אחד אחד וכתבו דלכן מותר הכבוס לפי שדרך הקטנים להתלכלך בטיט והתוספות סוף תענית כתבו דבגדי קטנים הוי כמו שאין לו אלא חלוק אחד עי' בהרב"י וצ"ע דבסי' תקל"א סעיף ו' פסקי' דקטן מותר לגלח במועד דלא שייך ביה שלא יכנס למועד מנוול דלאו בר מצוה הוא כמ"ש מג"א שם א"כ ה"נ בכבוס דאסור נמי שלא יכנס למועד מנוול א"כ שרי בקטן כבוס לגמרי כמו שמותר הגלוח וגם בגדי קטנים ניכרים לכל שהם בגדים לקטנים

שם מג"א ס"ק ב' ומטפחות כו' דאל"כ היינו חלוק כו' פי' מחה"ש דמשמע דבמטפחת מקילינן יותר מבחלוק ע"ש ולא כתב דמהיכא מוכח דמקילין במטפחת יותר ולפענ"ד מוכח מגמ' דבמטפחת מותר אפי' יש לו הרבה דבמועד קטן דף י"ד ע"א פריך הגמ' ולטעמיך הא דאמר ר"א אר"י מי שאין לו אלא חלוק אחד כו' התם נמי יאמרו כל הסריקין אסורין ע"ש דקשה אמאי פריך הגמ' מר' יוחנן הו"ל לאקשוי' ממתניתין דשרי מטפחת וא"א דאינו מותר אלא כשיש לו מטפחת אחת ומי שיש לו הרבה אסור א"כ יאמרו כל הסריקין אסורי' דבשלמא הבא ממדינת הים וכל המנויים במתניתין שם יש קול וידוע לכל כמו שפרש"י שם ד"ה כי הנך אבל במטפחת אינם יודעים אחרים שיש לו רק מטפחת אחת א"ו מוכח דבמטפחת אפי' יש לו הרבה מותר

שם והטעם שמתלכלכים כו'. צ"ע דבמועד קטן דף י"ח ע"א קאמר מתניתין אע"ג דא"ל תרי ומטנפי משמע קצת דאם יש לו הרבה דלא מטנפי אסור לכבס ודברי תוס' שם ד"ה אע"ג כו' שכתבו מדלא משני הכא במאי עסקינן בשלא כבסו לפני הרגל ולא שרינן בחלוק אחד אלא היכא דכבסו לפני הרגל כו' ע"ש משמע דפשיטא לתוס' דגבי מטפחת שרי בשלא כבסו לפני הרגל אע"ג דבחלוק אסור בלא כבסו לפני הרגל ולא הבינותי דא"א דלהכי במטפחת מותר אפילו לא כבסו לפני הרגל משום דלא מהני הכבוס על כל הרגל בכבוס שלפני הרגל ואפי' יכבס לפני הרגל מ"מ צריך לכבס ברגל א"כ בחלוק אחד נמי לא מועיל הכבוס שלפני הרגל על כל הרגל וכן פי' רש"י בהדי' בתענית דף כ"ט ע"ב בד"ה חולו של מועד ע"ש

שם ס"ק ג' חלוק כו' אפילו אין בו איזורו כו'. הרב"י ומחה"ש האריכו בהיתר בחלוק שאין בו איזור ולפענ"ד מוכח מגמ' דאין צריך איזור דבמועד קטן דף י"ח ע"א מתיב ר' ירמי' אלו מכבסין כו' הני אין מי שאין לו אלא חלוק אחד לא ע"ש וא"א דבחלוק אחד בעינן איזור דמוכיח א"כ לשני הגמ' דמתניתין שרי במטפחות ובכל הני דשנוים במשנה אפי' באין דבר מוכיח ובחלוק אחד אינו מותר רק ביש לו איזור מוכיח ובזה לא איירי מתניתין בדבר הצריך מוכיח א"ו שסתם גמ' חולק על מר בר רב אשי שסובר בדף י"ד ע"א שצריך בחלוק אחד איזור מוכיח

שם סעיף ג' קשי' לי מאי פריך הגמ' בפסחים דף נ"ה ע"ב ובמועד קטן דף י"ג ע"ב על רבא דמוקי גם המתניתין בפסחים שם מוליכין ומביאין כלים בחוה"מ ופריך הגמ' מוליכי' קשי' דקתני אין מביאין וכ"ש דאין מוליכין ע"ש הא לרבא דמוקי בחוה"מ הא דקתני מביאין היינו שפועל צריך לשכר כמו שפי' רש"י שם ד"ה במאמינו ומתני' בפסחים מיירי באינו מאמינו ופועל צריך לשכירות לכן שרי להביאו א"כ נוכל לומר דמה דאיתא במתניתין מוליכין היינו נמי בפועל צריך לשכר דאז מותר ליתן מלאכה לפועל כדאיתא סס"י תקמ"ב ומתניתין קמ"ל דבשביל שכר הפועל מותר להוליכן ולהביאן

תקלה צ"ע בהר"ע מברטנורא ובתוי"ט במשנה מועד קטן פ"ב מ"ד אין מפנין מבית לבית פי' הרע"ב מבית לבית רחוק מפני הטורח אבל מפנה לחצרו לבית אחר שבאותה חצר דבצנעה אבל מבית לבית דרך רה"ר לא עכ"ל כתב התוי"ט דמה שכתב הרע"ב מבית לבית דרך רה"ר לא היינו רישא וכבר פירשה ע"ש וצ"ע דהא ברישא פירש הרע"ב מפני הטורח משמע דהיכא דליכא טורח מותר אפי' ברה"ר ובסיפא פירש דצינעה הוא א"כ הסיפא לאו רישא הוא וכן צ"ע בר"ן דבמתניתין כתב אבל מפנה לחצרו מפרש בגמ' לבית שבאותה חצר דליכא טרחא א"כ מה דאמר בגמ' לבית שבחצר היינו משום דליכא טרחא ובגמ' מפרש הר"ן דהא דקאמר בגמ' לבית שבחצר דצנעה הוא א"כ דבריו סותרים ע"ש וצ"ע

שם סעיף ב' הרא"ש בפ"ב דמועד קטן דין מ"ו כתב על המתניתין אין מפנין דף י"ג ע"א הירושלמי דלתוך ביתו מותר לפנות אפילו מדירה נאה לכעורה וכתב הראב"ד דבכה"ג אפילו מחצר לחצר מותר והא דקאמר בגמ' דידן סיפא אתאן לבית שבחצר היינו משלו לשלו אבל משל אחרים לשלו הכל מותר וליכא פלוגתא בין גמרא דידן לירושל' עכ"ל וקשי' לי דא"כ הי' יכול הגמ' שם לתרץ בפשיטות על מה שהקשה הגמ' והאמרת רישא אין מפנין הי' להגמרא לתרץ דבסיפא אבל מפנה הוא לחצרו דהיינו לחצר שלו כמו שפי' רש"י במתניתין שמביא מבית דחצר אחרת לחצרו ורישא מיירי שמביא מבית לבית אחר שאינו שלו: