דברי צבי קפ

לא פסק האיבעי' דר"ז לקולא דהא מדלא כתבה האיבעי' בש"ע משמע דפסק לחומרא כמ"ש הרב"י ע"ש הרי"ף והרא"ש והרמב"ם ומדנקט מג"א ואפי' לא היה להם אומן אסור דבזה כתבו תוס' שם בד"ה אומן דפשיטא דאסור ולא מיבעי' לי' לר"ז ע"ש משמע דבאומן שאבדה לו אבידה אזלי' לקולא משום דמלאכת חול המועד דרבנן

שם צ"ע ברש"י במועד קטן דף י"ז ע"ב בד"ה סבר כרבנן דאמרי לא אמרי' מקצת היום ככולו כו' ולא הוי אנוס כו' להכי אינו מגלח במועד עכ"ל משמע מדברי רש"י דלהכי לא מגלח בחול המועד מפני שלא היה אנוס קודם הרגל וצ"ע הא בלא זה אינו יכול לגלח דהא לא שלים השבעה קודם הרגל ולא בטל ממנו גזירת שלשים דהא לא אמרי' לרבנן לענין זה מקצת היום ככולו כמ"ש תוס' בד"ה ותנא דידן דדוקא כשחל שמיני בשבת ערב הרגל דשלים אבלות קודם יו"ט מודים רבנן דמקצת יום ככולו דמגלח בע"ש אבל כשחל שביעי בשבת ערב הרגל לא שלים אבילות קודם הרגל

שם קשי' לי דהא דאסור לגלח לכל אדם במועד אמרי' במועד קטן דף י"ד ע"א דילפי' מאנשי משמר דאסורין לגלח כדי שלא יכנסו למשמרתן כשהן מנוולין ה"נ כדי שלא יכנסו לרגל כשהן מנוולין ע"ש א"כ נימא נמי דכמו דאנשי משמר מותרין בחמישי לגלח לכבוד שבת ה"נ יהא כל אדם מותר לגלח במועד לכבוד יו"ט אחרון או לכבוד שבת שחל בתוך הרגל

תקלב צ"ע ברא"ש בפרק אלו מגלחין דין כ"ו שכתב מדקאמר בדף י"ח ע"א דשקלינהו לטופרי בשיני' ש"מ דבגינוסטרי אסור ואנן לא ס"ל הכי דבגנוסטרי אסור מדאמר ש"מ תלת הו"ל למימר ש"מ ד' ונימנו לי' בהדייהו ומדלא אמר הכי ש"מ דבגינוסטרי מותר והא דשקלינהו בשיני' משום דהוי קאי בבהמ"ד דליכא גנוסטרי כו' ע"ש דצ"ע היכי כתב הרא"ש מדלא אמר ש"מ ד' ש"מ דבגינוסטרי מותר דקשה היכי ש"מ דמותר בשלמא גינוסטרי אסור לא ש"מ כמ"ש הרא"ש דנוכל לומר דמותר והא דשקיל בשיני' משום דהי' בבהמ"ד דליכא גינוסטרי אבל עכ"פ מותר נמי לא ש"מ דילמא סבר ר' יוחנן דגינוסטרי אסור ואפי' אי הוי ליה גינוסטרי נמי לא היה שקיל בגינוסטרי ולכאורה משמע בגמרא שם דבגינוסטרי אסור דמדאמר שמואל הלכה כרבי יוסי במועד ובאבל משמע ששניהם שוין וקאמר בגמ' שם דבאבל בגינוסטרי אסור א"כ אף במועד אסור בגינוסטרי

תקלג מג"א ס"ק ב' לא כו' עס"י תק"ג. ולפענ"ד אפשר דאין ראי' משם דשם כתב מג"א בס"ק ג' דכשאוכל ממנה לא מקרי הערמה ובס"ק ד' כתב דבפת החמיר שצריך תקון בפ"ע אבל בקדרה דחד טרחא שרי ע"ש א"כ נוכל לומר דמה דמתירין שם בעבר והערים מיירי בבישול דחד טרחא וגם אוכל ממנה אבל הכא בטחינה ובשכר דלאו חד טרחא אסור

שם ס"ק ג' או כו' בפרק תולין קל"ט ע"ב כו'. ולפענ"ד אפשר, דאין ראי' משם דהלכה כר"י בר יודא דקושי' הגמ' שם קאי לרב אשי דאמר והוא דתלה בו רמונים דצריך להיות מוכחא מילתא דלאו בשביל השמרים תלי' כמו שפרש"י אלמא אפילו היכא דהערמה מותר כמו בתליית משמרת משום דלאו מלאכה היא רק כעובדא דחול כדאיתא בשבת שם דף קל"ח ע"א לכן מותר הערמה לדברי הכל אפ"ה אמר רב אשי והוא דתלה בה רמונים דאע"ג דהערמה מותר אינו מותר אלא לדידי' שהוא יודע שמערים אבל הרואים לא ידעו מהערמה לכן מטיל בה רמונים ומקשה הגמ' דהא גבי מטילין שכר במועד דשרי ר' יוסי בר יודא הערמה אע"ג דלא מוכחא מלתא אלמא היכא דהערמה מותר אין צריך מוכחא מילתא אע"ג דרבנן חולקים על ר"י בר יודא והל' כחכמים היינו משום דחכמים אוסרים שם הערמה משום דהוי מלאכה אבל בזה אין חולקים חכמים על ר"י בר יודא דהיכא דמותר הערמה דאין צריך מוכחא מילתא

שם סעיף ד' קשי' לי בדברי הרא"ש בפ"ק דמועד קטן דין כ"ח שהביא קושי' הראב"ד שמקשה על הגמ' דף י"א ע"א דללישנא קמא לא שרינן אלא לצודן לאכילה וללישנא בתרא נמי לא שרינן לצודן למלוח אלא כשיכול לאכול מהן במועד ומ"ש משיירתא דשרי למיזבן מינה אלמא עיבורי רווחא פסידא ותירץ דשאני מציאה דליכא פסידא אלא רווחא אבל פרקמטיא ביטול דידה פסידא אי נמי ע"כ לא שרינן משום רווחא אלא מקח וממכר דליכא מלאכה וליכא טרחא אבל מליחת דגים מקרי מלאכה ואיכא טירחא עכ"ל וצ"ע דא"כ רב פפא בדף י' ע"ב דאמר כיון דמתלעי כפרקמטי' האבודה דמי ושרי למייצינהו ובדף י"א ע"א אמר רבא בלישנא קמא כיון דמעיקרא אדעתא דאכילה אייתינהו כפרקמטי' האבד דמי ושרי ע"ש ולתירוץ ב' של הרא"ש דמחלק דבמקח וממכר ליכא מלאכה וליכא טירחא ובמליחה איכא מלאכה וטרחא א"כ היכי מדמי ר"פ ורבא להתיר משום דהוי כפרקמטי' האבודה הא גבי פרקמטי' ליכא מלאכה וטרחא אבל דר"פ דמתיר למייצינהו היינו לכובשן במשוי ולהוציא ליחה שבהן כמו שפירש"י א"כ הוי מלאכת סחיטה תולדה דדש וגם איכא טרחא ורבא נמי דמתיר מליחת דגים דהוי מלאכה וטרחא ולא דמי פרקמטי' דליכא מלאכה וטרחא

שם מג"א ס"ק ז' שהרי כו' שרי אפי' ביו"ט כו'. כונתו דבביצה דף י"א ע"ב רב אדא בר אהבה מערים ומלח גרמא גרמא כדאית' בהרב"י וצ"ע דתוס' בביצה דף י"ז ע"ב בד"ה ובלבד כו' כתבו דמשום שמחת יו"ט התירו דממנע ולא שחיט ע"ש א"כ שם ניחא משום דאי אפשר לכזית בשר בלא שחיטה מתירין לו למלוח הכל אפי' מה שאינו צריך ליו"ט אבל הכא דכל דג הוא בפני עצמו לא שייך טעמא דממנע

שם ס"ק י' חיות כו' אבל הרב"י כו'. ולפענ"ד מדכתב הרב"י דברי הרמב"ם והה"מ דדוקא האומנין צריכים