דברי צבי קעז

ובישול הם אבות מלאכות וכיון דל"א הואיל וגם אין צרכי שבת נעשים ביו"ט א"כ פשיטא האופה ומבשל מיו"ט לשבת דלוקה אע"ג דליכא בהו איסור הכנה מ"מ מלאכות הם לכן נר' לי לפרש דברי תוס' בביצה שם דהא בפסחים שם משני ר"ח לרבה דמדאורייתא צרכי שבת נעשים ביו"ט לכן מותר לאפות מיו"ט לשבת אפי' בל"ל הואיל ופי' רש"י דשבת ויו"ט חדא קדושה היא וכי היכי דמותר לבשל לבו ביום מותר לבשל למחר ותוס' בדף מ"ז ע"א פירשו הואיל שהיא מצות שבת אם לא יעשנה ביו"ט שוב לא יעשנה חשיב כמו אוכל נפש דיו"ט ע"ש נמצא בין לפירש"י בין לפי' תוס' הא דאמר ר"ח צרכי שבת נעשים ביו"ט לא יליף מקרא רק מצד הסברא ורבה דל"ל צרכי שבת נעשים ביו"ט ל"ל האי סברא ולכן מקשים תוס' בביצה לדידן דל"ל הואיל משום דפסקינן כר"ח א"כ ע"כ מה שמבשלין מיו"ט לשבת משום דבזה נמי פסקי' כר"ח דצרכי שבת נעשים ביו"ט מצד הסברא ולכן מקשים תוס' כיון דאמרי' הכנה א"כ מגלה תורה דאין יו"ט מכין לשבת לאפוקי מסברא החיצונה וכיון דהתורה מגלה בפירוש דאין צרכי שבת נעשים ביו"ט א"כ נשאר קושי' רבה לר"ח בפסחים האיך מבשלין ביו"ט לשבת וליכא לתרוצי כמו שמתרץ ר"ח שם דמדאוריית' צרכי שבת נעשים ביו"ט הא התורה אסר' בפירוש דאין יו"ט מכין לשבת ומתרצים תוס' דלעולם נשאר בסברא חיצונה דצרכי שבת נעשים ביו"ט כמו שמתרץ ר"ח בפסחים והא דאסר' התורה הכנה רק גבי ביצה אבל באפיי' ובישול לא אסרה תורה לבשל לשבת ונשאר סברא חיצונה דבישול מותר לשבת כר"ח

שם ט"ז סק"ג בספר הגהות רע"א כ' וז"ל בראב"ן סי' קס"ח הכי אית' יחיד שבא בבהכ"נ ומצא צבור שקבלו שבת שהתפללו אתה קדשת היחיד מתפלל ערבית שתים ונ"ל נמי דמי ששכח ולא עירב ע"ת בעיו"ט ונזכר כשאמר הש"ץ ברכו ועירב קודם שהתפלל הצבור תפלת יו"ט שעירובו עירוב כי קבלת יו"ט לא הוי עד תפלת יו"ט עכ"ל מבואר דס"ל דברכו לא הוי קבלה גם לשבת דאין חילוק בזה בין יו"ט לשבת אבל למאי דקיי"ל סי' רס"א ס"ד דברכו הוי קבלת שבת וכן נמי לענין שאין יחיד יכול להתפלל חול כמ"ש מג"א סי' רס"ג ס"ק כ"ח ה"נ לענין עירוב תבשילין וכמ"ש מג"א כאן ס"ק א' דלא כמשמע מט"ז שיש חילוק בזה בין שבת ליו"ט עכ"ל ולפענ"ד צדקו דברי הראב"ן והט"ז לדידן דהא דכתב ראב"ן דלא הוי קבלה עד שהתפללו תפלת שבת או יו"ט היינו כשהתפללו הקהל והוא לא התפלל עמהם והא דאמרי' בסי' רס"א דברכו הוי קבלה היינו אם קיבל הוא בעצמו ומה שמקשה ממג"א בסי' רס"ג אדרבה משם ראי' לדברי הראב"ן דשם בסעי' ט"ו אית' מי ששכח להתפלל מנחה בע"ש עד שקבלו הקהל שבת ילך חוץ לבהכ"נ ויתפלל חול והוא שלא קיבל שבת עמהם אבל אם ענה וקבל שבת עמהם אין מתפלל תפלת חול אלא ערבית שתים וכתב מג"א דקבלת שבת היינו ברכו ע"ש א"כ משמע בפירוש דיש חילוק בין קבלת צבור לקבלת עצמו דהיינו בקבלת שבת בברכו דאין היחיד נגרר אחר הצבור אבל כשהתפלל הקהל אתה קדשת או תפלת יו"ט אפשר דכ"ע סוברים כראב"ן דיחיד נגרר אחר הקהל והמג"א בס"ק א' מיירי שהוא בעצמו קיבל יו"ט לכן הוי קבלה כשאומר ברכו

שם מג"א ס"ק ג' כבוש כו' כבוש בציר כו'. צ"ע דהרב"י כתב דדגים מלוחים כבוש מקרי ע"ש

שם ס"ק י"ג אינו כו' וזה לטעם ראשון כו'. המחה"ש גורס איפכא וזה לטעם שני דשבות רחוקה לא התירו י"ל דוקא באפשר לתקן ע"י שבות קרובה וכה"ג דא"א לבשל ביום ב' הותר גם שבות רחוקה ולטעם א' דיו"ט ב' מן התורה חול אסור ע"ש ולפענ"ד אי אפשר לפרש כן דבתוס' פסחים דף מ"ז ע"א ד"ה וא"א כו' משמע דאפי' באי אפשר אין מתירין שבות רחוקה דתוס' פירשו מאי דפריך הגמרא וא"א צרכי שבת נעשי' ביו"ט גבי שתי לחם שצריך לעשות ביו"ט שאין לו זמן אחר אמאי לא דחי יו"ט ע"ש וע"ז משני הגמ' שבות רחוקה לא התירו א"כ ש"מ דאפי' בא"א אין מתירין שבות רחוקה לכן נראה דהגירסא לפנינו הוא עיקר דלטעם ראשון דיו"ט ב' הוי חול דמותר דהא בחלו שני יו"ט בע"ש ובשבת דמותר לבשל בע"ש אע"ג דהוא יום ראשון והוא וודאי יו"ט מן התורה דעירובי תבשילין מתיר לבשל ביום א' כמו שמתיר לבשל ביום ב' רק שהיכא שאפשר לבשל ביום ב' אז אסור בראשון משום דמוטב לבשל ביום ב' דהוי חול מן התורה אבל בא"א בשני מותר בראשון ולא דמי ביו"ט ביום ה' ויום ו' הוא חול אז אסור לבשל אפי' ביום ה' אע"ג שהוא יו"ט שני כי חכמים לא תקנו עירובי תבשילין היכא דיום חול מפסיק אבל לטעם שני שלא התירו שבות רחוקה אז אסור אפי' באי אפשר בשני וכמו דבאם יום ה' יו"ט לא התירו לבשל משום דהוי שבות רחוקה ה"נ לטעם ב' דביו"ט ה' וביום ו' הוי נמי שבות רחוקה דאסור אפי' בא"א

שם ס"ק ט"ו קשי' לי לרב אשי בביצה דף ט"ו ע"ב דאמר דהטעם דע"ת כדי שיאמרו אין אופין מיו"ט לשבת כו' ופי' רש"י כדי שיאמרו אין אופין מיו"ט לשבת אא"כ התחיל מבעוד יום כו' ע"ש א"כ באוכל העירוב ביו"ט איגלאי מלתא דלא היה מתחיל לבשל מעיו"ט לשבת והוי כמבשל בלא עירוב דכיון דעיקר ההיתר של ע"ת דהוי כמתחיל לבשל מעיו"ט לשבת וביו"ט לא הוי רק כגומר כמו שפי' רש"י והרמב"ם בפ"ו מהל' יו"ט הל' א' נקט טעם רב אשי. וגם המג"א נקט הרבה פעמים טעם רב אשי

שם ס"ק ט"ז התחיל כו' שהתחיל ללוש כו'. צ"ע דרש"י בביצה דף י"ז ע"ב כתב אם התחיל בעיסתו לתקנה ולאפותה כו' משמע לכאורה דצריך נמי התחלה באפיי'

שם ס"ק י"ח הרא"ש בפ"ב דביצה דין ט"ז כתב דהא דקאמר בגמ' דף כ"ב ע"א ומדליקין לו את הנר היינו נר א' כמו פת אחת וקיתון א' עוד כתב הרא"ש כשמניחין עירוב צריך לומר נמי לאדלוקי דאע"פ דפירש לעיל שלא תקנו אלא