דברי צבי קנז

במאכל אבל בע"ח לא עכ"ל ומקשה מחה"ש הא גם בביצה אמרי' דהוי אוכלא דאפרת ולית' בביצה לא משום מוקצה ולא משום נולד ומאי גריעות' איכא בעגל המוכן אגב אמו לאסרו משום נולד עכ"ל ולפענ"ד נר' דהא הגמ' אמר תני' כוותי' דרב עגל שנולד ביו"ט מותר ורב א"ל הכנה דרבה בדף ד' ע"א ולרבה ביצה מתרנגולת העומדת לאכילה אסור ביו"ט אחר השבת מדאורייתא וביו"ט בעלמא אסור משום גזירה כדאית' בדף ב' ע"ב ובלידה נמי שייך הכנה כמ"ש תוס' דף ד' ע"א ד"ה אלא כו' וזה כונת תוס' הכא דליתסר עגל משום שנולד ביו"ט כמו דאסור ביצה הנולד אפי' מתרנגולת העומדת לאכילה לרבה ולרב משום הכנה וביו"ט בעלמ' משום גזירה ומה שכתבו תוס' בתירוצם דאיסור נולד בדבר מאכל דוקא דומיא דפירות הנושרין לפי שלא שייך הכא בלידת העגל מאתמול גמרה לה כמו בביצה ביו"ט אחר השבת רק הכא אשר בנולד ביו"ט משום פירות הנושרין וממילא אסור גם למחר בשבת משום הכנה כמ"ש תוס' דף ד' ד"ה אלא בתירוץ ב' וכפי' מהרש"א

שם הגהות רע"א מקשה בסוגי' דף ו' דמשמע דרק לרב צריך לטעמא דמוכן אגב אמו אבל למאן דמתיר באפרוח א"צ להאי טעמא א"כ להטור סי' תקי"ג דכתב אפרוח יש מתירים והגאונים אוסרים ה"ל להטור כאן להביא ג"כ דעת המתירים בנולד העגל והאם עומדת לגדל דהא המתירים באפרוח ל"צ לטעמי' דמוכן אגב אמו ע"ש ולפענ"ד לק"מ דהא ר' יוחנן דמתיר באפרוח הוא מטעם הואיל ומתיר עצמו בשחיטה ופי' רש"י מתיר עצמו בלידתו להיות נשחט מה שלא הי' לפני לידתו אף מוקצה התיר את עצמו בלידתו ע"ש אבל עגל שאין מתיר עצמו בשחיטה דהא ניתר בשחיטת אמו והי' ההיתר שחיטה בעגל גם לפני לידתו לכן אין מתיר את מוקצה בעומדת לגדל

שם ס"ק י"א מותר כו' שרי לשוחטו לחולה כו' לפענ"ד אפשר דלפמ"ש תוס' בפסחים דף מ"ו ע"ב בד"ה רבה כו' דלא אמרי' הואיל וראוי לחולה שיש בו סכנה כיון דלא שכיח כלל ע"ש א"כ ה"נ לא אמרי' דשבת לעצמו הכין משום דרשאי לשחטה לחולה דהא לא שכיח

שם ס"ק י"ב כדי לאכול אחר שתצא נפשה כו'. לפענ"ד אפשר לפמ"ש רש"י בחולין דף קכ"א ע"ב ד"ה השוחט דאיסור אכילה קודם שתצא נפשה מדרבנן ע"ש א"כ כמו דמותר לאכול קודם בדיקה כמ"ש הרא"ש דיש איסור דרבנן לאכול קודם בדיקה והתירו משום הפסד ממונו א"כ מותר נמי איסור דרבנן לאכול קודם שתצא נפשה אבל מרמב"ם בפ"א מהל' שחיטה יראה שהוא דאורייתא

שם ס"ק י"ג אין כו' דהא כתב רמ"א כו' וכתב הגהות רע"א אינו ראי' די"ל דמ"מ בעי דיש שהות להפשיט ולבדוק דאמרי' הואיל אי מקלעי אורחים יפשיט ויבדוק ויאכלנו אבל בליכא שהות ליכא הואיל אלא דאחר ששחט ע"י הואיל אסור להפשיטה כ"ז דלא באו אורחים עכ"ל ולפענ"ד יראה מגמ' פסחים דף מ"ו ע"ב דאין מתירין במסוכנת משום הואיל ואי מקלעי אורחים רק משום הואיל ואי בעי למיכל הוא עצמו וכן בכל הפוסקים ובש"ע כתבו כדי לאכול ממנה הוא עצמו וכ"כ הרב"י דלמ"ד דלא אמרי' הואיל צריך גמר בלבו לאכול ולמאן דאמר דאמרי' הואיל לא צריך גמר בלבו ע"ש וצ"ל כיון דמיירי דשוחט המסוכנת סמוך לחשכה דהא מיירי שאין שהות לאכול הרבה רק כזית ובסמוך לחשכה אין מתירין משום הואיל מקלע אורחים כמ"ש תוס' שם ד"ה רבה ובשבת דף צ"ה ד"ה והרודה

שם סעיף ח' צריך שהיי' מעל"ע. כתב הגהות רע"א ואם כלו המעל"ע ביו"ט י"ל דאסור משום מוקצה דביה"ש הי' אסור ולכלבים לא הוי מוכן כיון דעומד להמתין מעל"ע ולאכלה ודמי למ"ש רש"א בפ"ק דביצה בנולדה ח' ימים קודם יו"ט דאסור משום מוקצה עכ"ל ולפענ"ד נר' דלמאי דאיתא בסי' ש"י סעי' ד' גרוגרות וצמוקין שנתיבשו ביה"ש ולא ידעו הבעלים ואח"כ נודע להם מותר ע"ש א"כ ה"נ אע"ג דביה"ש הי' אסור שמא אין בו כח להשהות מעל"ע אבל השתא כששהה מעל"ע נתברר הדבר דהי' מותר ביה"ש דהא אפי' ברירה אמרי' בכה"ג בדרבנן עי' ביצה דף י' גבי המת בבית ומכ"ש הכא דהא כששהה מעל"ע נתברר הדבר למפרע שגם ביה"ש הי' ראוי וצ"ע דברי מהרש"א שם ביצה דף ו' ע"א בתוס' ד"ה וכי מה בין זה כו' וז"ל מהרש"א והא אין להקשות וכי מה בין זה לעגל שנולד בעיו"ט ולא כלו לו חדשיו ויום ח' שלו ביו"ט דביה"ש לא הוי חזי כו' דקושטא דמילתא דאסור לרב משום דלא חזי ביה"ש ע"ש היטב וצע"ג דהא בנולד ולא כלו חדשיו לעולם אסור משום נפל ולא מהני ח' ימים דהא דמתירין ביו"ד סי' ט"ו בח' ימים היינו בספק כלו חדשיו כדאיתא בטור ובש"ע שם אבל בוודאי נפל לא מהני ח' ימים וכ"כ הגאון רע"א בתשו' רשמי שאלה סי' י"ג בההיתר דח' ימים דהוי בירור שכלו חדשיו וכ"כ בספרו הגהות רע"א ביו"ד סי' ט"ו דבלא כלו חדשיו לא מהני ח' ימים וכמו שכתב נקודות הכסף בפירוש שם וכ"כ הפ"מ ומ"ש מהרש"א ביום ח' שלו ביו"ט דאסור דלא חזי ביה"ש נמי צ"ע דהא מבואר ביו"ד שם דמיד תחלת ליל ח' מותר ואע"ג דביה"ש הי' אסור שמא עדיין יום ז' אפ"ה ביו"ט מותר דלא אמרי' מיגו דאיתקצאי בביה"ש מיום לשעבר כמ"ש תוס' ביצה דף ד' ד"ה נימא

שם מג"א ס"ק ט"ז ולא כו' עמ"ש סי' תקכ"ז כו'. וכתב מחה"ש שר"ל ששם ס"ק כ"א כתב בשם רש"ל אם לא הזכיר שחיטה מיו"ט לשבת אסור לשחוט מיירי במקום שאין טריפות מצויות וכ"כ מחה"ש שם וצ"ע דהא דשכיח טריפות היינו דוקא בבהמות אבל בעופות בוודאי לא שכיח טריפות כמ"ש מג"א בסי' תצ"ז ס"ק י"ט א"כ צריך להזכיר שחיטה כדי שיוכל לשחוט עופות מיו"ט לשבת

שם ס"ק כ"ד לא כו' והכי אמרי' גבי הוצאה כו'. פי' מחה"ש בדף י"א דפריך בגמ' וב"ש לא חייש לאמלוכי