דברי צבי קנו

דאין צדין מביבר שאינו מקורה והוא פשיטא דהו"ל לגמ' לתרץ דברייתא נמי מיירי במקורה ובביבר גדול וע"ש במהרש"א

שם ס"ק י"א אסור כו' א"נ משום שעבידי להשמט כו' צ"ע אמאי לא קאמר דבכלובן עבידי לרבויי דהא בביצה דף כ"ד ע"א אמרי' דגם אוזין עבידי לרבויי רק היונים נשמטין גם בכלובן ע"ש

שם ס"ק י"ב שאינם מפריחין כו' אבל המ"מ כו', והרא"ש בפ"ק דביצה דין ט"ו כתב נמי דמה דאמרי' בדף כ"ד הצד יוני שובך חייב מיירי בגדולים ומתניתין דזימן שחורים מיירי בקטנים ע"ש וצ"ע דבדף י"א ע"א פריך הגמ' ה"ד אילימא במפורחין איכא למימר הנך אזלו כו' ופי' רש"י מפורחין גדולים ופורחים למרחוק ע"ש דקשה האיך ס"ד דאיירי במפורחין א"כ בלאו איסור הכנה יש איסור צידה והגמ' מקשה רק מטעם איסור הכנה דקאמר הנך אזלו לעלמא

שם ס"ק י"ג לא סגי ואע"ג דבדרבנן יש ברירה כו'. צ"ע דהא דפסקי' דבדאורייתא אין ברירה ובדרבנן יש ברירה משום דמספקי' אם יש ברירה או אין ברירה ולכן מחמירי' בדאורייתא מחמת ספק לומר אין ברירה ומקילין בדרבנן יש ברירה וא"כ הכא גבי מוכן ביו"ט דהולכין בספיקו לחומרא אע"ג שהוא דרבנן א"כ ה"ה דצריך להחמיר ולומר אין ברירה ואפשר לתרץ כמו שכתב מג"א בשם ת"ה בס"ק ד' גבי א"י מסל"ת כיון דא"י מסל"ת לאו לגבי יו"ט אתמר אלא כללא הוא בכל התורה דבמילי דרבנן נאמן ולהכי נאמן גם ביו"ט ב' מפני שהוא דרבנן א"כ ה"נ דהא דאמרי' בדרבנן יש ברירה לאו לגבי יו"ט איתמר אלא בכל מילי דרבנן אמרי' גם גבי יו"ט באיסור מוכן יש ברירה וצ"ע

שם פ"ק י"ח להפשיטה כו' אבל הפשט הוא דאורייתא וכתב הגהות רע"א ומה"ט ניחא הא דמותר להפשיט קודם הבדיקה ולא חיישי' לטרפה כמו דאסור לאכול קודם בדיקה היינו דהפשט רק דרבנן דמדאורייתא אזלי' בתר רוב כשרות ומתירים סופן משום תחלתן ע"ש ולפענ"ד עדיין קשה דהא ידענא דשכיח טריפות כמ"ש מג"א בס"ק י"ט ומרוב בהמות הנשחטים אין אוכלים ממנה ובוודאי מבהמה שלא יאכל ממנה אע"ג שמדאוריית' כשירה ההפשט אסור מדאורייתא כיון שאין אוכל ממנה

שם סעיף י"ד צ"ע ברש"י ביצה דף כ"ה ע"א ד"ה ומצא לפני הקן שאסורים כדמתרצינן בפ"ק שהיו ב' קנין כו' דקשה דהא דאוקמ' שם בב' קנין זו למעלה מזו היינו כדי שלא תהי' סיוע לר' חנינא דרוב וקרוב הלך אחר הרוב ע"ש אבל למאי דקיי"ל כר' חנינא לא צריך לאוקמי בב' קנין כמו שכתב הט"ז

תצח סעיף א' וחכם שראה כו'. הגהות רע"א כתב ק' לי אף דיזהר ולא ישחיזנו מ"מ עבר בטלטול מוקצה דסכין של שחיטה שפגום לא חזי לכלום וצ"ע עכ"ל ולא הבינותי דהח"י בסי' תמ"ו ס"ק ד' כתב שמורה הוראה מיחד תיבה כשיחמיץ דבר לשואל שישליך בתוכה ע"ש אבל זאת לא נאמר שאסור להורות הוראה וליקח בידו שמא תהי' חמץ וטלטל מוקצה למפרע רק כשיודע שהוא חמץ אז אסור בטלטול א"כ ה"ה הכא מותר להחכם לבדוק להסכין ואם ימצא פגום אז אסור לטלטלו אבל אין איסור טלטול למפרע ואפי' לאחר שנמצא פגום ועודו בידו יכול להניח באיזה מקום שירצה ולא צריך להשליכו כמ"ש תוס' ביצה דף ג' ע"ב ד"ה אבל כופה כו' ובמג"א סי' ש"ח ס"ק ז' ובסי' רס"ו ס"ק י"ט עוד כתב הגהות רע"א על היסוד דטבח שבדק הסכין מעיו"ט שאסור להראות לחכם ביו"ט דצריך להראות מפני כבודו של חכם מטעם שמא ימצא פגום וישחיזנו הא מדינא מותר לאכול הבשר בלא ראיית חכם והחכם רשאי למחול על כבודו א"כ איך שייך שמא ימצא בו פגימה כיון דמחזקי' לוודאי שאין בו פגימה וצע"ג עכ"ל ולפענ"ד נר' דהא וודאי דכל אדם מותר לסמוך על כח הרגשתו בפגימה אף על גב שלפעמים אדם מרגיש יותר מחבירו אפ"ה מותר לשחוט לכל שוחט אם אינו מרגיש פגימה בסכין ואין צריך לחוש שמא אדם אחר ירגיש פגימה דא"כ אין לדבר סוף ולכך כשר מדינא כשהטבח בודק הסכין בלי ראיית חכם ורק מפני כבודו של חכם להראות שרק החכם יש לו ידיעה להרגיש פגימה צריך הטבח להראות סכינו לחכם אבל ביו"ט שיש חשש שמא ישחיזנו כי שמא ירגיש החכם מה שלא הרגיש הטבח אמרי' שהטבח יסמוך על בדיקתו

שם מ"ש הט"ז ביו"ד סי' ט"ו ס"ק ב' שאין שייך לחוש שהולד נפלה מבית הרחם לארץ שאין שייך נפילה בלידה שהבהמה כורעת לילד ע"ש צ"ע דבשבת דף קכ"ח ע"ב במתניתין אבל מסעדין ובגמ' מפרש רב יהודה אוחז הולד שלא יפול לארץ וכדאיתא בסי' תקכ"ג סעיף ג'

שם מג"א ס"ק ח' עומדת כו' ובזה"ז סתם טריפות כו' פי' מחה"ש בזה"ז דא"י מצויים מוכר טריפות לא"י ע"ש ולא קשי' דא"כ מוכן ועומד לא"י וכי היכי דאמרי' דמוכן וכו' ה"נ מוכן לא"י מוכן לישראל (דאע"ג דאסור לשחוט בשביל א"י ה"נ אסור לשחוט וכו') כדאית' בסי' תקי"ב וצ"ל כיון דאסור למכור לא"י ביו"ט עי' במג"א סי' תצ"ז ס"ק י"ט ובחנם לא רצה ליתן לא"י לא מקרי מוכן לא"י אבל קשי' לי אמאי אמרי' דעגל הנולד מן הטרפה הוי מוכן אגב אמו לכלבים לפי' התוס' דצריך מוכן ועומד לכלבים ולכן ביצה שיש בה אפרוח לא הוי מוכן ועומד לכלבים דאין דעתו להשליכו אלא להמתין עד שיצא ותהי' ראוי לאדם ולעצמו כמ"ש מחה"ש א"כ ה"נ בהמה טריפה שיש לה עובר בוודאי לא יחתוך הבהמה לפני כלבים דהא מפסיד הולד ובוודאי ימתין שיצא הולד ותהי' ראוי לאדם ולעצמו

שם דבב"ח אין איסור נולד. המחה"ש מקשה למהרש"ל דסובר מ"ש תוס' ביצה דף ו' ע"ב ד"ה עגל כו' ותימא מ"מ אסור משום נולד וי"ל דהא דאסור נולד דוקא