דברי צבי קמה

ור"ש מכשיר וכתבו תוס' שם ד"ה ר"ש דר"ש לטעמי' דסובר במנחות דף ק"ג דאומר הרי עלי עולה ע"מ שאקריבנה בבית חוניו דאין זה עולה ע"ש והרמב"ם בפ"ב מהל' שחיטה הל' י"ז י"ח פסק כת"ק ודלא כר"ש וכן פסקי' ביו"ד סי' ה' א"כ פשיטא דה"נ אין הלכה כר"ש אם מחיים אקדשה לקרבן פסח א"כ באומר בשר זה לפסח אסור משום דסברי אינשי דמחיים אקדשה כמ"ש תוס' בפסחים שם ושפיר החמיר מג"א בגדי וטלה

שם צ"ע על תוס' ורא"ש שסוברים שאין אסור אלא בגדי וטלה הראוי' לקרבן אמאי צריך רב פפא לומר בפסחים דף נ"ג ע"א דחטים מותרים דמנטרא לפסחא קאמר ת"ל דחטים אין ראוי לקרבן פסח

תע מג"א ונ"ל כו' דהוי כת"צ כו'. צ"ע דבסי' תקס"ו סעי' ב' אית' שאם ש"ץ אומר עננו בש"ת הוי תענית יחיד ועננו בין גואל לרופא הוי תענית צבור ע"ש

תעא ט"ז ס"ק ב' ויין כו' דה"ק מעט הוא סועד כו' לפענ"ד בפסחים דף ק"ח ע"א לא משמע כן דאיתא שם וא"א מסעיד סעיד כו' אלא ש"מ מגרר גריר ע"ש משמע דאו דמסעד סעיד לחוד או מגרר גריר לחוד ועוד קשי' לי דא"א דסועד רק מעט א"כ מאי פריך הגמ' בברכות שם דף ל"ה ע"ב אי הכי נבריך עלי' ג' ברכות דהא כיון דלא סעיד אלא מעט לא דמי ללחם דסועד הרבה ואמאי ס"ד דיברך על היין ברכת המזון א"ו כיון דאמרי' דסועד הוא סועד לגמרי כמו לחם

שם מג"א ס"ק ד' מעט כו' דב' כוסות ששותין. פי' מחה"ש דאל"כ האיך תקנו רבנן לשתות ב' כוסות ולא יוכל לאכול מצה לתאבון אע"כ דב' כוסות הוי טובא וגריר ע"ש וק"ל דא"כ בברכות דף ל"ה ע"ב דקאמר דחמרא סעיד ופריך הגמ' מרבא דהוי שתי בע"פ ע"ש וכיון דהמקשן לא ס"ד לחלק בין טובא לפורתא הו"ל להקשות ממתניתין פסחים דף קי"ד קט"ו דתקנו ב' כוסות לפני סעודה והא חמרא סעיד

שם ס"ק ה' מצה כו' יוצאין בה בשעת הדחק כו'. ולפענ"ד מוכח מגמ' דאין יוצאין בנילושה במי פירות עם מים דבפסחים דף ל"ה ע"א אמר רב פפא דלהכי אין חייב כרת על עיסה שנילושה ביין שמן ודבש מפני שאין יוצא בה ידי מצה ושם ע"ב בתוס' ד"ה מי פירות כו' פירש ר"ת דהא דאמרי' דאין חייבין על חמוצה כרת אבל לאו אית בי' מיירי כשעירב עמהן מים ע"ש וכיון דמיירי במי פירות עם מים וע"ז אמר רב פפא דאין יוצאין בה ידי מצה א"כ ש"מ דאין יוצאין בעיסה שנילושה במי פירות עם מים ואע"ג דר"ה ברי' דרב יהושע פריך לר"פ וגם רב אידי בר אבין אין סובר כר"פ היינו דקשי' להו לר"פ מהמחהו וגמעו דמוכח דאע"ג דאין יוצאין ידי מצה מ"מ חייב על חמוצה כרת אבל במה דסבר ר"פ דאין יוצאין ידי מצה בעיסה שנילושה במים ומי פירות ליכא דחולק עליו דאל"ה הו"ל לאקשויי בפשיטות על ר"פ הא יוצאין בה ידי מצה א"ו דכ"ע סוברים דאין יוצאין במי פירות עם מים

שם מאי רבותא דליל א' של פסח כו'. עי' מה שכתבתי בסי' קפ"ח במג"א ס"ק ט' לתרץ קושי' זו ע"ש

שם ס"ק ז' מותר כו' ואין חילוק בין קטן לקטנה. פי' מחה"ש משום דבסי' תע"ב כתב דגם נשים מחויבות במצות הנוהגות באותו לילה ע"ש וצ"ע כיון דהטעם דאסור ליתן לקטן משום דלא שייך לומר בעבור זה לאחר שמילא כרסו ממנו וזה רק שייך בבן שמצוה לבן שישאל מה נשתנה, ומצוה לאביו שיאמר לו בעבור זה אבל הבת אין מצוה שישאלה. ולא על האב מצוה שיאמר לבת בעבור זה כי בכל המקומות בתורה לא כתיב רק לבנך והגדת לבנך כי ישאלך בנך וכ"מ בפסחים דף קט"ז ע"א חכם בנו שואלו ואם אינו חכם אשתו שואלתו וכן איתא בטור ובש"ע סי' תע"ג סעי' ז' ע"ש ולא קתני שהבת שואלת א"ו שאין מצוה כלל בבת ולפ"ז מותרת לבת לאכול מצה בע"פ כיון דלא שייך לבת הטעם לאחר שמילא כרסו

שם ברמ"א סעי' ג' ומצוה כו' וללבוש בגדים נאים כמו בשבת. וצע"ק דבסי' תקכ"ט סעי' א' איתא בגדי יו"ט יהיו יותר טובים משל שבת ע"ש ואפשר דכונת רמ"א שילבש בעיו"ט כמו בע"ש כלומר שילבוש מבעוד יום כמ"ש רמ"א בסי' רס"ב סעי' ג' שילבש בגדי שבת מיד אחר רחיצה ע"ש

תעב ט"ז ס"ק א' עד כו' והקידוש צריך שיהיה בשעה שראוי' למצה כו'. וצ"ע האיך נאמר דהקידוש שייך למצה דוקא דהא וודאי מי שאין לו מצה משומרת רק מצה מבצקות של א"י או מצה עשירה דצריך לעשות קדוש משום יו"ט וצריך לאכול כזית משום יו"ט כמ"ש הר"ן הובא במג"א סי' תע"א ס"ק ה'

שם מג"א ס"ק ד' ולא כו' שמא יקדים כו'. וכתב מחה"ש דלא כי"מ שכתב הרשב"ם הואיל שצריך לשמש בימין כו' ע"ש וצ"ע דהא בפסחים דף ק"ח ע"א אית' הסיבת ימין לא שמי' הסיבה ולא עוד אלא שמא יקדים קנה לושט ע"ש ופי' רשב"ם דשמא יקדים קאי על הסיבת ימין דלא כרש"י שפי' שקאי על פרקדן ע"ש א"כ יש על הסיבת ימין ב' טעמים שאסור. א' דלא שמי' הסיבה וכמו שפי' רשב"ם שם שהרי בימינו צריך לאכול. טעם ב' מפני סכנה שמא יקדים כו' ואלו לא הי' אלא טעם הראשון הי' האיטר צריך להסב בשמאל דידי' דהוי ימין דעלמ' אבל כיון שיש ג"כ טעם שמא יקדים צריך האיטר ג"כ להיסב בימין דידי' דהוא שמאל דעלמ' אע"ג דלדידי' לא הוי הסיבה מ"מ חמירא סכנתא

שם ח"י ס"ק י"ג או שתי כו' הא דלא אמרי' ספיקא דרבנן כו' והכ"מ בפ"ז מהל' חמץ הל' ח' מתרץ בשם הר"ן דאי ניזל לקולא ונקיל בתרווייהו מעקרא מצות הסיבה לגמרי ואי ניזל לקולא בחדא אמאי נקיל בהני טפי מהני ע"ש והמל"מ בפ"ח מהל' מגילה הל' י"א מקשה מדברי הר"ן שכתב גבי