דברי צבי קכח

הי' לו לאסור מספק דשמא בפסח נעשה ע"ש ולא הבינותי דא"א דחמץ דא"י לאחר הפסח אסור בהנאה ע"כ ר"ג סובר כר"י דחמץ לאחר הפסח מן התורה אסור וממילא אין חילוק בין חמץ ישראל או של א"י אבל בתוס' ד"ה שהולכין מיירי לפי האמת שר"ג סובר כר"ש א"כ חמץ של א"י מותר אח"כ ראיתי שח"י כתב דהתוס' כתבו אליבא דר"ש ע"ש עוד נר' לתרץ דתוס' ד"ה שהולכין דאיירי דחמץ של א"י מותר לאחר הפסח א"כ אפי' מחצה א"י ומחצה ישראל החמץ הנמצא מותר דהוי ס"ס דילמא החמץ של א"י ואת"ל של ישראל שמא אחר הפסח נעשה אבל בתוס' ד"ה ולמדנו כתבו דאי חמץ של א"י לאחר הפסח אסור דאסור החמץ הנמצא דהוי רק חד ספק שמא נעשה בפסח שמא לאחר הפסח ולפ"ז נוכל לומר דהמג"א מביא ראי' מעירובין דמותר בהנאה ואסור באכילה כמ"ש הב"ח דלא כמחה"ש שכתב דמג"א מביא רק ראיה דמותר בהנאה אבל על שאסור באכילה אין ראיה ע"ש דלמ"ש יש ראיה מעירובין שם דאסור באכילה דהא בהנאה מותר מטעם ס"ס כמ"ש אבל לענין אכילה הוי ב' ספיקות לאסור שמא של א"י ואסור באכילה משום פת א"י ואת"ל של ישראל שמא נעשה קודם הפסח והוי חמץ של ישראל שעבר הפסח דאסור באכילה ובהנאה

תנ בע"ז דף ס"ב ע"ב כתב המהרש"א בתוס' ד"ה יזפי כו' היו עושי' מלוגמא כו' וכתב מהרש"א ק"ק לפ"ז אמאי קאמר ופרעי להם בשמינית דא"כ בשביעית הי' להם להקפיד דמלוגמא וסחורה אסור בה עכ"ל ולא הבינותי מה היה להם להקפיד בשביעית אי משום הלואה הא לא מקרי סחורה דהא אפי' בסחורה כתבו תוס' שם דף ס"ב ע"א ד"ה נמצא דדוקא במעמיד חנות בשוק הוי סחורה ע"ש ולהכי לא הקפידו רק על שהעניים היו עושים בשמינית בפירות שפרעו להם דבי ר' ינאי סחורה או מלוגמא וסברי דהוי חליפי שביעית ותופס קדושת שביעית ואסור סחורה או מלוגמא

שם מג"א ס"ק א' דברי מקו"ח אין מובנים לי שכתב שאין כונת מג"א דאם הוא בעין דאסור ע"ש דהם דברים פשוטים דהא המג"א מיירי רק לכתחלה דאסור בהראשון בעין ובאין בעין אפי' לכתחלה מותר

שם ס"ק ג' אומר כו' ובד' ימים כו'. ובח"י תמה דביו"ט הבערה מותרת ועי' מחה"ש דא"ר והח"מ תמהו על הח"י דהא הא"י אופה בו חמץ דא"א להסיק הישראל דלכם ולא לא"י ולפענ"ד נראה דכונת ח"י דלפמ"ש מג"א דלהכי הכא מותר שא"י יכול לאפות בו מצה וזה הישראל נמי יוכל לעשות ביו"ט לאפות מצה לצורך ישראל ומקו"ח תמה על המג"א דכיון שמבליע יום טוב בשבוע שלימה מותר כמ"ש המג"א בסי' רמ"ה ע"ש ולא הבינותי דבסי' רמ"ה ס"ק ו' כתב המג"א באם לא היה מסיק בשבת לא היה האופה מסיק לישראל בחול לא מהני הבלעה וכדאיתא ברמ"א שם א"כ ה"נ כשאמר ישראל שיאפה א"י בפסח ואני אח"כ לא מהני הבלעה

שם ס"ק ה' אין כו' והב"י נדחק כו'. ולפענ"ד אין דברי הרב"י מובנים כלל דהרב"י כתב שהרשב"א מפרש המשנה בע"ז דף ס"ב ע"א שכרו לעשות עמו מלאכה אחרת אע"ג שאמר העבר לי חבית של יין נסך שכרו מותר ומפרש הרשב"א דה"ק אם שכרו לעשות מלאכה אחרת אע"פ שאח"כ לא עשה אותה מלאכה אלא חבית של יין נסך שכרו מותר ע"ש והוא תמוה דהא שם בגמ' דף ס"ה ע"א מוקי אביי מתניתין דאמר לעתותי ערב ורבא מוקי דא"ל העבר חבית חבית בפרוטה ופי' רש"י דנמצאת חבית של יין נסך שדי פרוטה לנהרא א"נ לא שקיל מיד א"י ע"ש א"כ לד"ה מיירי מתני' שעשה מלאכה אחרת וגם יין נסך

שם ס"ק ט' אא"כ כו' ועוד דפועלים כו'. קצת צ"ע דהא בתינוק צריך לשתות דוקא חמץ הו"ל הנאה מחמץ ואין דומה לפועלים דלא איכפת לי' מה שיאכלו ואין לו הנאה באכילתם חמץ

שם ס"ק י' ואסור כו' הישראל קונה כו'. הרב"י כתב בשם הריב"ש דישראל עובר בבל יראה וב"י ע"ש וצ"ע דהא הישראל לא מתכוין לקנות כדאיתא בסי' תמ"ח א"כ לא קנה הישראל וגם הא"י המשלחו לא קנה כשהחמץ ביד ישראל וכעין זה איתא בב"מ דף ט' ע"ב במתניתין אם משנתנה לו אמר אני זכיתי בה תחלה לא אמר כלום ופרש"י בלא מתכוין לקנות הוי הפקר עד דמטי לידי' דהאי וקני האי במאי דעקר מידי' דקמא ע"ש ובספר הגהות רע"א כתב בשם תבת גומא דבקנה ע"י מומר א"א במומר אשלד"ע ולא קנה הישראל וגם המומר לא קנה כיון דלא רצה לזכות לעצמו ועיינתי בס' תבת גומא פ' קרח שכתב דהוי כהפקר ולא עבר המומר ולא עבר הישראל בב"י

שם ס"ק י"א אסור כו' דלא כב"י. עי' מחה"ש דהרב"י מפרש רוצה בקיומו דאינו רוצה שיפסיד החמץ וכשנשבר הכלי יופסד החמץ וכוונתו שיתקיים החמץ ע"ש וצ"ע דלפי' הרב"י הוי זה רוצה בקיומו ממש כדאיתא ביו"ד סי' קל"ג אבל רוצה בקיומו ע"י ד"א איתא בע"ז דף ל"ב ע"א גבי סומך כרעי המטה בחרס הדרייני ופרש"י שישראל רוצה בקיומו של יין נסך ולא בשבילו אלא בשביל החרס ולסמיכה ע"ש

שם ואסור בכלי מטעם אחר כו'. משמע מדברי מג"א דבכלי לא אסור כלל משום משתכר רק משום רוצה בקיומו וזה דלא כמקו"ח בס"ק ז' שכתב דרוצה בקיומו אין אסור רק כשנהנה בקיומו ולכן מותר להשאיל כלי ע"ש

שם ומ"ש רמ"א גבי בית כו'. הח"י בס"ק ט' כתב נמי להתיר במשכיר הבית סתם וכתב דבפסחים דף ו' ע"א גבי ייחד לו בית שמיירי שהשכיר לא"י סתם ע"ש וקשי' לי דהא שם פריך הגמ' למימרא דשכירות קניא והתני' שאסור להשכיר דירה לא"י עובד ע"ז שמכניס בתוכו ע"ז ע"ש וצריך לומר דכמו בע"ז מכניס בוודאי כן נמי בחמץ דאלת"ה מאי פריך הגמ' דילמא התם בע"ז אסור מפני שמכניס בוודאי א"ו בחמץ מיירי נמי שמכניס בוודאי ולדברי מג"א צריך