דברי צבי קכז

דא"א אפקעינהו אבל בפדיון הבן לא אפקעינהו ע"ש א"כ ה"נ משום חומרא דחמץ החמירו דלא מהני

שם ס"ק ז' ה"ז עובר כו' משום חומרא דחמץ כו'. בספר הגהות רע"א כתב דלכך מחמרי' בחמץ דשמא לא יתקיים התנאי ואולי י"ל דבידו נה קיים התנאי דאם הא"י לא יחזיר יאמר הריני כאלו התקבלתי וא"כ י"ל דאפי' לכתחלה שרי עכ"ל ולא הבינותי דבס"ק ה' כתב המג"א בשם הרדב"ז דכ"ז שהתנאי תלוי הוי כפקדון ובדבר שביד ישראל גם המג"א סובר אם בידו להביאו לרשותו דאסור כדמוכח בפסחים דף מ"ו בסוגיא דהואיל ואי בעי מיתשיל אסור אע"ג שעדיין לא מיתשיל ובוודאי לא יתשול כדי שלא יעבור בב"י ומחוסר מעשה דמיתשיל אפ"ה אמרי' הואיל שאפשר לבוא לידו דעובר א"כ מכ"ש הכא דאם הא"י לא יחזיר עובר הישראל בשב ואל תעשה כלום רק שצריך לעשות מעשה שלא יעבור דלומר הריני כאלו התקבלתי דבוודאי עובר דשמא לא יאמר ואפשר דהכא עדיף דיש ב' צדדים להתיר א' שמא יחזיר הא"י ב' שמא יאמר ישראל הריני כאלו התקבלתי אבל צ"ע בפסחים דף ל' בישראל שהלוה לא"י על חמצו במטי זמנא ולא פרעי' דאסור נמי נימא א' דילמא יפרע הא"י ב' שיאמר כאלו התקבלתי

שם המקו"ח בס"ק ה' תמה על המג"א בשם מ"ב בס"ק ד' ועוד כיון שהחמץ אינו ברשותו וכתב המקו"ח ולבי מגמגם בה דהר"ן שהביא הרב"י בסי' תל"א לא כתב אלא לענין ב"י דאורייתא אבל הכא המכירה לא"י לפטור מביעור שתיקנו חכמים ומה בכך שיצא מרשותו בגילוי דעת אבל במה נכנס לרשות א"י כיון שלא עשה א"י קנין המועיל עכ"ל בקיצור ולפע"ד אפשר לתרץ דהר"ן ריש פסחים כתב דתשביתו מדאורייתא יכול להתקיים או בביטול או בביעור וחכמים החמירו להצריך תרוייהו וכתב נמי דביטול מדין הפקר ואע"ג דבהפקר לא מהני דברים שבלב ותו למ"ד אליבא דר"י בנדרים דהפקר כמתנה דלא הוי הפקר עד דאתי לרשות זוכה הכא בחמץ מהני אע"ג דהוי הפקר בלב ולא אתי לרשות זוכה ע"ש ולפ"ז דכמו דהוא לענין ביטול דאורייתא דמהני ביטול מטעם הפקר בהפקר כל דהו מה שלא מהני בשאר הפקר וג"כ הוי כאלו אתי לרשות זוכה ה"ה נמי דאם רוצה לקיים תשביתו דאורייתא בביעור דמהני בקנין כל דהו אע"ג דבעלמא בקנין גרוע כזה לא נכנס לרשות לוקח הכא בחמץ הוי כאלו נכנס ברשות כי היכי דאמרי' בביטול דהוי כאלו נכנס ברשות זוכה ובוודאי מה שתקנו חכמים שצריך ביעור אע"ג שביטל היינו דמדאורייתא סגי בחד או בטול או ביעור וחכמים החמירו להצריך הביטול והביעור אבל רק הביעור כמו שהוא מדאורייתא בלא ביטול כן הצריכו החכמים הביעור הזה גם לאחר שביטל ולהכי מהני קנין כל דהו אפילו לקיים מצות חכמים בביעור כי החכמים לא החמירו יותר בביעור רק כמו דמהני מדאורייתא בלא ביטול כן מדרבנן אף לאחר הביטול

שם המקו"ח בס"ק ו' כתב עמג"א ס"ק ה' שתמה על הרדב"ז והנה לפמ"ש הט"ז סי' תמ"א ס"ק ג' בא"י שאומר מעכשיו דעובר בב"י ולמד אותו בק"ו מאחריות דכיון שיש ספק שאפשר שיהיה שלו לגמרי ע"ש וע"כ צ"ל דהא דישראל שאמר לא"י דאינו עובר אף שיש ג"כ ספק שאפשר שיהיה שלו לגמרי ע"כ צ"ל דשאני תנאי שתלוי ביד ישראל שוודאי ישראל לא יעשה שיהא שלו למפרע משא"כ בדבר שתלוי ביד א"י ואפשר שיהיה של ישראל בע"כ א"כ א"ש דברי הרדב"ז דבמתנה ע"מ להחזיר הקיום המתנה אינו תלוי ביד ישראל ועוד אי מגנב יסתלק מא"י חיוב החזרה ויהי' בע"כ של ישראל עכ"ל ואני תמה מאד על דבריו דהא דברי הט"ז פשוטים דלמד מק"ו כמו בפקדון באחריות דעובר משום ספק גל"מ מכ"ש באומר א"י מעכשיו דעובר דאפשר שיהא שלו לגמרי ובשלו עובר אפילו בלא יש בו אחריות וכיון דלמד ט"ז מעכשיו מאחריות א"כ דיו לבא מן הדין דכמו במקבל אחריות דעובר רק כשהחמץ ברשות ישראל כמ"ש מג"א בסי' ת"מ ס"ק א' כן נמי בא"י שהשכין החמץ לישראל דאינו עובר רק כשהחמץ ברשות ישראל ולפ"ז לא קשה קושי' מקו"ח שמקשה אמאי אינו עובר בישראל שאמר לא"י מעכשיו דהא שם מיירי שהמשכון ביד הא"י ולכך אינו עובר אף שיש ספק שאפשר שיהיה שלו כמו באחריות דאינו עובר אם אין החמץ ברשותו ואם אין המשכון ביד הא"י באמת עובר כמ"ש מג"א בסי' תמ"א ס"ק א' דלא גרע מקיבל אחריות וכונת מג"א שם כמ"ש הט"ז דכאן עדיף מקיבול אחריות שיש ספק שגוף המשכון יהא שלו וצ"ע על מקו"ח שכתב להיפך מדברי מג"א שמג"א כתב שתנאי שתלוי בישראל דעובר ומקו"ח כתב דאינו עובר ובאמת דברי מג"א מוכרחים מאד דהא בפסחים דף מ"ו אמרי' דע"י הואיל ובעי מיתשיל דעובר וכפי הנראה מגמ' שם ומפוסקים אפי' אינו מונח ברשותו עובר דאל"כ היה יכול להפריש חלה ולהוציא מרשותו וצריך לומר דלהכי חייב כיון שיש כח ביד ישראל להביא לרשותו א"כ עדיין יש לו זכות וחלק בהחמץ ואינו יוצא עדיין מרשותו והוי כשלו אבל במתנה ע"מ להחזיר שאין כח ביד ישראל להביא לרשותו אע"ג שאפשר שיביא לרשותו במה שאין א"י מחזיר או במיגנב הוי כאלו מקבל אחריות דאינו עובר רק כשהחמץ מונח ביד ישראל

תמט מג"א ס"ק א' ומלאי פי' סחורה. וכתב מחה"ש ר"ל לאפוקי דבעי דוקא פת אלא בכל סחורה דינא הכי עכ"ל וצ"ע דרש"י בפסחים דף ל"א ע"ב ד"ה ומלאי פי' פת ויין והרב"י כתב דמשמע דלא אסור בחנות אלא כשיש פת ואפילו לגירסת ר"ח נמי ע"כ במלאי שנתנו פת מיירי ע"ש

שם ס"ק ב' אסור כו' בעירובין דף ס"ד כו'. המהרש"א כתב שם על תוס' ד"ה שהולכין כיון דחמץ של ישראל אחר הפסח רק מדרבנן אסור במחצה א"י שרי דהוי ספק דרבנן מקשה שתוס' כתבו שם בד"ה ולמדנו דאי ס"ל דאסור בהנאה