דברי צבי קכד

אבל הכא הא מדאורייתא כל חמץ בכל זמן בטל בס' כמ"ש מג"א ריש הסימן רק שחכמים אוסרים במשהו א"כ נוכל לומר דבנוקשה בתוך הפסח החמירו נמי במשהו משום לא פלוג

שם דהרא"ש כתב סוף ע"ז כו'. צ"ע דבפסחים פ"ב כתב הרא"ש דחמץ מו' שעות ולמעלה שלוקין עליו מן התורה כיון שאין בו כרת הרי הוא כשאר איסורים ובטל בס' ע"ש ולדברי מהרא"י הא לא תלי' בכרת והי' לו להרא"ש לומר דבטיל בע"פ משום דחשיב בדילי

שם לטעם האחרון כו'. נראה לי לפרש תוס' ריש פסחים ד"ה אור א"נ שאני חמץ שהחמיר' תורה לעבור בב"י החמירו חכמים לבערו דילמא אתי למיכליה דלכאורה אין מובן מאי שייך החומרא דב"י לדילמא אתי למיכלי' והר"ן כתב שהתורה החמיר בב"י בלא ביטול משום דילמא אתי למיכל ובספר בית מנחם מפרש כן דברי תוס' ולפענ"ד נראה לפרש דהתוס' בדף כ"ט ע"א בד"ה בדין כתבו דבחמץ של אחרים א"א אם לא תהא שלו בשעת אכילה ע"ש וזה כונת תוס' הכא דהחמירו בחמץ יותר מבשאר איסורים דחיישינן בחמץ שמא יאכל וכשיאכלו עובר בב"י מלבד איסור אכילה דאע"ג דביטל קני לו כשיאכלו ואפי' אם לוקח לאכילה ונזכר ולא יאכל סוף סוף עובר בב"י כשנטל לאכול וקנאו: שם ס"ק ט' אם כו' דבדבר עב כזה כו'. וצ"ע דהאיך כתב מג"א מתחלה לפרש דברי הרמ"א דמיירי שהניח תרנגולת בקערה וכשנכנס פסח עדיין רותחת הא בכה"ג הוי התרנגולת שהוא עב כ"ר ורמ"א כתב שהוא כ"ש

שם ס"ק י' וי"ח ולפ"ז מ"ש בס"ב כו'. כונת מג"א בנתערב לח בלח בע"פ צריך לאכלו קודם פסח לדעת יש חולקים דהא דהיכא דנתערב רק טעם חמץ אפי' ליש חולקים אין חוזר וניעור כמ"ש מג"א ס"ק ז' והיכא שיש חמץ בעין אפילו לדעה א' חוזר וניעור כמ"ש מג"א ס"ק ח' א"ו דמיירי הכא בלח בלח דבזה מחולקים דעה א' וי"ח אם חוזר וניעור והג"ה מורנ"ש שכתב על מג"א אינו מוכרח די"ל דמיירי שאין בו רוטב או מצה שנאפה ויש חשש חמוץ דאין שייך חוזר וניעור עכ"ל ואין מובן כלל דהא בסעיף ג' בחממו תרנגולת בפסח דמיירי שאין בו רוטב כמ"ש מג"א בס"ק ט' ואפ"ה חוזר וניעור גם מ"ש ממצה שאין שייך חוזר וניעור הוא תמוה דוודאי אם יש חמץ בעין דחוזר וניעור וכונת מג"א פשוט כמ"ש

שם ס"ק י"א בדבר כו' יבש ביבש כו'. פי' מחה"ש דמדאורייתא אין עובר בב"י דהא מותר מן התורה לאכלו אלא מדרבנן אסור להשהותו כיון דאסור באכילה מדרבנן ולא נתבטל והרי חמץ בביתו עכ"ל וצ"ע דהא גם בלח בלח במין במינו ואין בו ס' נמי מותר מדאורייתא לאכלו ומדרבנן אסור לאכלו כמ"ש הט"ז ביו"ד סי' ק"ט ס"ק ב' ולי"ח דחוזר וניעור בלח בלח אפי' יש ס' נמי מותר מדאורייתא ואסור מדרבנן א"כ קשה אמאי מתיר המג"א לקיימו בלח בלח ואוסר ביבש ביבש ועי' בש"ך ביו"ד סי' ק"ט ס"ק י' דסובר דמין בשא"מ ביבש נמי מדאורייתא ברוב ומדרבנן צריך ס' וכן פסק הפ"מ שם והחו"ד שם ס"ק ד' פוסק דאם אוכל כל התערובות יחד הוי דאורייתא

שם ס"ק ט"ז במים כו' נעשה כבוש אחר מעל"ע כו'. המנ"י כלל י"ב ס"ק י"ד דכשמולחין הבשר לקיים מולחין אותו היטב עד שהציר שזב ממנו נעשה חריף ובחריף קי"ל דאף לאחר מע"ל משוי ליה לשבח עכ"ל הובא בחו"ד בסי' ס"ט ס"ק כ"ד והש"ך ביו"ד סי' צ"ו ס"ק ט"ז כתב דמשום מעט מלח לא חשוב חריף ובסי' ס"ט ס"ק ס"ח כתב הש"ך דהציר נמי לא יוכל להפליט מכלי משום דאין מליחה לכלים ואפילו במע"ל אינו אוסר דהוי נטל"פ ע"ש וע"כ מיירי במליחה מרובה דבמלח מעט לא חשיב רותח ואפילו מאוכל אין יכול להפליט ואין צריך לטעם משום דאין מליחה לכלים ובסי' צ"א סעיף ה' כתב רמ"א דציר מבשר שנמלח אפילו לא נמלח רק לצלי ואין הבשר נחשב רותח אפ"ה הוי הציר רותח וצ"ע

שם ס"ק כ"ג שהם כו' דהוי ס"ס כו'. הש"ך ביו"ד סי' ק"י בכללי ס"ס אות י"ב מקשה על ס"ס זה דהוי שם א' דאפילו את"ל שלא נשתמש בו היום לא שרי אלא משום דנטל"פ ומתרץ דספק ראשון שמא לא נשתמש היום נטל"פ בכל תבשיל אבל ספק שמא נשתמש בדבר פגום בתבשיל זה ומשביח בתבשיל אחרון והספק ראשון מתיר יותר עכ"ל ולכאורה קשה שס"ס שכתב הרשב"א הוי שם א' כי עיקר הספק שמא נשתמש בו חמץ בו ביום ובשאר דברים אם נשתמש לא איכפת לן ואפשר דבספק שמא נשתמש בדבר המותר בשר או מים ולא היה נזהר בהם מחמץ ואפ"ה אינו אוסר כמ"ש מג"א ס"ק ט"ו שאת"ל שבלעו קצת חמץ נתבטל בס' א"כ הספק הראשון שמא לא נשתמש כלום מתיר יותר דאין צריך לומר שהחמץ נתבטל או י"ל דלהרשב"א לשטתי' הספק השני שמא נשתמש בו בדבר המותר בתוך מעל"ע מתיר יותר דהטור ביו"ד סי' צ"ג כתב בשם הרשב"א שאם בישל ירקות בקדרה של בשר שמותר לבשל בו אח"כ גבינה שכבר נקלש טעם הבשר ע"ש בט"ז ובפ"מ ובחו"ד א"כ ה"נ נקלש הבלוע של חמץ ע"י הבישול היתר שיבשל אח"כ

שם ס"ק כ"ד שמבשלים כו' אבל חמץ כו'. צ"ע א"כ בבשר בחלב נמי נימא דשמו בשר עליו אלא שעד עכשיו לא אסרה התורה וכשבא לחלב הוי כחתיכת נבילה ולולי דברי ת"ה נראה לפענ"ד לחלק בין בב"ח לחמץ דהפ"מ ביו"ד בפתיחה לבב"ח כתב אע"ג שבב"ח אסור אפילו נפגם מאוכל אדם מ"מ אם בישל מתחלה בב"ח ע"י דברים פגומים אין אוסר דדרך בישול אסרה תורה וכ"ז שלא קיבל טעם מושבח אין אוסר ע"ש וכיון דאמרי' דלא אסרה תורה בב"ח רק כדרך האנשים המבשלים א"כ שפיר דאין נ"ט בר נ"ט אוסר בבב"ח דהא אין דרך לבשל רק בנותן טעם גמור ולא בנ"ט בר נ"ט וכן פי' רש"י חולין דף ק"ח ע"א ד"ה א"ל רבא ואין לך כגון זו שלא יתן טעם ע"ש משמע וודאי טעם גמור ולפ"ז