דברי צבי קיז

דברי עצמו בכ"מ בפ"ד מהל' חמץ הל' ח' דכתב שם להרמב"ם דלענין ב"י לא בעי כזית בא"פ כלל ואפי' מעורב כזית חמץ בכמה זיתים עובר בב"י ע"ש ומה שמקשה הרב"י על הטור שכתב דלר"א דחמץ ע"י תערובות בלאו וה"ה נוקשה ובגמ' דף מ"ג ר"נ הוא דקאמר הכי אבל ר"י אמר דר"א לא קאמר רק תערובות אבל נוקשה לא ותני' כותי' דר"י ולפענ"ד נראה דלהכי כתב הטור כר"נ משום דסוגי' הגמ' מתישבת יותר דתוס' בד"ה מאן תנא ותימה לר"י כו' דילמא שאני חמץ בפסח ואור"י דהתם נמי כו' ותירוץ של תוס' דחוק גם קשה קושי' הצל"ח דגמ' פריך ור"א עירובו בלאו מנ"ל אמאי לא פריך נמי לר"מ נוקשה מנ"ל ונראה לפענ"ד לתרץ דבסוף סוגי' דמשרת פרש"י דיש טעם חמץ בכותח ורבנן דפליגי על ר"א בכותח ל"ל טעם כעיקר דאורייתא ע"ש ולפ"ז ר"מ דסובר בע"ז דף ס"ז ע"ב טעם כעיקר דאוריית' מגעולי נכרים אפילו טעם פגום לא צריך קרא לתערובות חמץ כיון דיש בו טעם חמץ לא גרע מכל איסורים שבתורה דטעם כעיקר דאורייתא וא"א דנוקשה חמור מתערובות לא צריך קרא גם לנוקשה ולא קשה קושי' תוס' דכמו דלא צריך קרא לענין נוקשה בפסח ה"ה דלא צריך קרא לנוקשה לענין תודה ולא קשה נמי קושי' הצל"ח דהא שפיר דלא פריך הגמ' לר"מ נוקשה מנ"ל דלא צריך קרא לנוקשה דכיון דנוקשה חמיר מתערובות שיש בו טעם וטעם כעיקר דאורייתא בכל האיסורים אבל לר"א פריך הגמ' דמשמע מדקאמר על עירובו בלאו שיש לאו בחמץ עצמו ועוד דמשמע דרק בחמץ חולק ר"א על החכמים אבל בשאר איסורים גם ר"א סובר טעם כעיקר לאו דאורייתא כמו שחכמים סוברים ולכן פריך הגמ' מנ"ל לר"א שיש לאו בחמץ וכל זה ניחא א"א כאוקימתא דר"נ דנוקשה חמיר מתערובות אבל לרב יהודה דתערובות חמיר מנוקשה א"כ אע"פ דר"מ סובר בע"ז שם טעם כעיקר דאורייתא אכתי לא שמעינן נוקשה דקיל מתערובות וצריך לומר דיליף נוקשה מכי כל אוכל חמץ ונשאר קושית תוס' מנ"ל גבי תודה דנוקשה אסור וגם נשאר קושי' הצל"ח אמאי לא פריך הגמ' לר"מ מנ"ל ונראה לפענ"ד דלמה שמתרץ הרב"י דעת הטור שכתב דהרמב"ם פוסק כר"א והרי"ף פסק כחכמים שר"א וחכמים מחולקים דאם אוכלים בטבול אין כזית בא"פ ואם אוכל בהלעטה יש כזית בא"פ כמו דאיתא בגמ' דף מ"ד ע"ש לא קשה קושי' תוס' דף מ"ב ע"א ד"ה ואלו כו' ואפילו באכילה לא מחייבי כו' ומה"ת בב"י ולפ"ז ניחא דלענין ב"י כתב הכ"מ הובא במג"א ס"ק א' דעובר אפילו מעורב בכמה זיתים וליכא כזית בא"פ דהא כזית חמץ בביתו ולפ"ז לא צריך קרא לענין ב"י אבל על האכילה צריך קרא דעובר דבלא קרא ה"א דלא לחייב דבטבול ליכא כבא"פ ובהלעטה בטלה דעתו

שם מג"א ס"ק א' המקו"ח כתב טעם הפלוגתא דהה"מ וי"א די"א ס"ל כמ"ש הר"ן דבטעמו וממשו יותר מכא"פ הוי חצי שעור וכיון דלא נתבטל חייב בב"י כיון דמצורף הוא ולהרמב"ם דאין איסור דאורייתא כשיש בתערובות יותר מכא"פ אלמא דנתבטל אפילו בב"י אינו עובר ע"ש וצ"ע דבפרק ד' מהל' חמץ כתב הה"מ וכ"מ די"א סוברים דגם הרמב"ם סובר דעובר בב"י אפילו מעורב בכמה זיתים וליכא כזית בכא"פ ע"ש וצ"ע במג"א שכתב דמב"מ אם נתבטל ברוב אין עובר בב"י משמע דאפילו אם יש בו כזית בא"פ דהא פשיטא דמב"מ בטל ברוב אע"ג שיש כזית בא"פ וכן כתב תוס' חולין דף צ"ט ע"א ד"ה רבא ועי' בהר"ן סוף פרק גיד הנשה דמחלק בא"מ ביש בו כזית בא"פ אבל מב"מ לעולם בטיל א"כ צ"ע מ"ש הטור בתערובת חמץ שנותנים לקיוהא שאין בו טעם עובר בב"י אם יש בו כזית בא"פ וכמ"ש מג"א בשם הטור ולפ"ז צ"ע דכיון דאין בו טעם בא"מ הוי כמו מב"מ דבטל מן התורה ולפ"ז אינו עובר בב"י אפי' ביש כזית בא"פ כמו שהדין במב"מ

שם כל שדעתו לעשות כו' משמע דבכותח אין נ"ט דהא מדמה כל שדעתו אע"ג שאין נ"ט לכותח אבל רש"י בפסחים דף מ"ד ע"א סוף סוגיא דמשרת כתב דרבנן דפליגי בכותח ל"ל טעם כעיקר דאורייתא א"כ משמע דבכותח אית ביה טעם

שם ס"ק ז' אסור כו' מפת שעיפשה. וכתב מקו"ח והוא תמוה מאד דהא שם בנפסל מכלב מיירי ונראה דט"ס וצ"ל מנוקשה פי' מנוקשה ע"י תערובות ובספר הגהות רע"א הביאו ע"ש ואני תמה על תמיהתו דהא בפת שעיפשה דצריך שנפסל מאכילת כלב היינו משום דראוי לחמץ בו עיסות כמ"ש מג"א ס"ק י"ד בשם הר"ן ומקו"ח בס"ק ב' הביאו אבל אם לא היה ראוי לחמץ עיסות אחרות הי' די שנפסל מאוכל אדם כמ"ש המקו"ח שם א"כ הכא בתריאק"ה שבוודאי אין ראוי לחמץ בו עיסות אחרות דהא אין בו רק תערובת חמץ ולכן די בנפסל מאוכל אדם בלבד

שם ס"ק ט' אם כו' אבל הטור כו'. וכתב מחה"ש שהאחרונים תמהו על הטור שסותר א"ע דביו"ד סי' פ"ז משמע דדבר המעמיד בטל ככל האסורים עכ"ל ואני תמה על תמיהתם דהא שם ביו"ד סי' פ"ז מיירי הטור לענין בב"ח ובזה ליכא דפליג על הטור וכ"ע סוברים דבבשר בחלב מעמיד בטל אבל במעמיד איסור בוודאי גם הטור סובר דמעמיד לא בטל כמ"ש הרב"י ביו"ד שם והש"ך בס"ק ל"ה שיש חילוק בין בשר בחלב למעמיד איסור ע"ש וביו"ד סי' קכ"ג משמע בהדי' בטור דסובר דמעמיד לא בטיל באיסור שכתב שם והמחמיץ בהן תוך זמן איסורו כל העיסה אסור בהנאה ע"ש ומחמץ אוסר משום מעמיד כמ"ש מקו"ח ס"ק ו' גם צ"ע בט"ז ס"ק ד' שמקשה מיו"ד סי' פ"ז דמעמיד בטל בס' ע"ש וכונת הט"ז כיון דחמץ קודם פסח היתר דומה לבב"ח ולפענ"ד לא דמי דבב"ח דרק דרך בישול אסרה תורה וצריך להיות טעם כמ"ש הפוסקים שם ולכן המעמיד בטל דהא דמה שמעמיד לא בטיל בשאר איסורים משום דהוי בעין כמ"ש הטור והרב"י ביו"ד סי' פ"ז בשם הרשב"א אבל בבב"ח אפילו בשר בעין בחלב אם לא נתבשל ונתן טעם