דברי צבי קיג

תלז בפסחים דף ד' ע"א מזוזה חובת הדר מקשה הצל"ח לתוס' דהבדיקה שמא יבא לאוכלה א"כ גם בדיקת חמץ חובת הדר ויש בזה סמך לפי' רש"י עכ"ל ולא הבינותי דהתוס' שם ד"ה על המשכיר כתבו דבמזוזה אם לא היה משכירה היה פטור ממזוזה אבל גבי חמץ אי לא משכירה צריך לבדוק ע"ש א"כ ה"פ דגמ' מזוזה חובת הדר כלומר רק חובת הדר ואין חוב על המשכיר כלל אבל גבי חמץ כיון שחל שעה אחת החיוב על המשכיר לא אזיל החיוב ממנו ועוד אפשר לומר דא"א דהבדיקה שמא יבא לאוכלה צריך לבדוק ולבער חמץ שלו אפילו אי ליכא למיחש שיאכל הוא רק שיש לחוש שיאכל ישראל אחר נמי צריך לבדוק

שם המקו"ת בס"ק א' מביא דברי רש"י בפסחים שם חובת הדר כו' אבל הכא בדיקת חמץ דרבנן והפ"י מקשה על רש"י ד"ה ברשות שהרי עתה הבית שלו והא שכירות לא קני' ומתרץ המקו"ח דאמרי' בדף ו' ע"א דאע"ג דשכירות לא קני' שאני חמץ דאפקי רחמנא בלשון לא ימצא מי שמצוי בידך אלמא גבי חמץ מקרי בית השכור בית של השוכר כיון שמצוי בידו וא"ש דברי רש"י שכתב דמדאורייתא בביטול סגי דאילולא היה מהני ביטול אע"ג שחמץ הפקר עובר והתורה הקפידה על בעה"ב ולא על בעל החמץ ומקרי ביתך לגבי השוכר דמצוי בידו אבל כיון דבביטל סגי ולא הקפידה תורה על הבית רק שלא יהא שלו ע"ש ודבריו צ"ע דהא רש"י בדף ו' בד"ה לעולם אסיפא לא ימצא משמע המצוי בידך לכל חפצך היינו דקיבל עליו אחריות דהוי כדידי' ע"ש א"כ ש"מ דרש"י סובר דעיקר לא ימצא אתי כשקיבל אחריות וצריך לומר ע"כ לרש"י דגם גבי חמץ לא קני הא"י הבית בשכירות ואפ"ה ישראל הבעה"ב לא עבר בלא קיבל אחריות ומה שפי' רש"י שם על יצא זה שאינו מצוי בידך שהרי אותה זוית מסורה לא"י דהיינו שלא נאמר דכיון שהחמץ מונח בבית ישראל אע"ג דלא קיבל אחריות להוי כאחריות אלם כמו גבי חמירא דבני חילא והכא שהא"י הניח חמץ בבית ישראל ואם יאבד החמץ תובע הא"י לישראל להכי כתב רש"י שאותה זוית מסורה לא"י ולפ"ז נדחה דברי מקו"ח ואין ראי' משם כלל דהשוכר קונה הבית ועוד נראה דאפי' לפי' תוס' שם ד"ה יחד דאפי' בקיבל אחריות פטור דנראה לכאורה כדברי מקו"ח דבחמץ קונה השוכר הבית דפטור שם משום דהוי חמצו של א"י בביתו של א"י נראה לפענ"ד דאין ראיה משם ונוכל לומר דבעלמא אפילו לגבי חמץ לא מקרי בית השכור ביתו של שוכר ולא עבר השוכר אע"ג שמצוי בידו דבשלמא שם דהוי רק גזירת הכתוב דעובר באחריות משום לא ימצא אע"ג דאין החמץ שלו אבל עכ"פ בעינן מצוי ממש שחייב באחריות ומצוי בביתו אבל בייחד ביתו לא"י כיון שאין מצוי בידו ממש אינו חייב דהא באמת החמץ אינו שלו רק שקיבל אחריות שחייב מלא ימצא ובזה לא מקרי מצוי ומהני זה מה שייחד הבית לא"י שיפטור ישראל אבל זה לא נאמר שיתחייב השוכר שהוא ישראל לבער החמץ מבית השכור כיון דבאמת שכירות לא קני' וגם החמץ אינו שלו

שם מג"א ס"ק ג' על כו' וכ"מ בתוס'. עי' מחה"ש ולפענ"ד עדיין צ"ע דתוס' היו יכולים לומר יותר בפשיטות דהיאך נוכל לומר דלהכי צריך המשכיר בי"ד לבדוק מפני שצריך לבטל הא השוכר נמי צריך לבטל ואפשר שזה נכלל דאמר בגמ' או דילמא על השוכר לבדוק דאיסורא ברשותיה קאי ונראה עוד לפענ"ד דהא דכתב מג"א דהשוכר נמי מחוייב לבטל היינו למסקנא דפסקינן דהשוכר מחוייב לבדוק אבל לס"ד דגמ' דעל המשכיר לבדוק אין השוכר צריך לבטל ולפ"ז ניחא מה שמשמע ממג"א דדוקא דבאם שמסר לו המפתח חל י"ד דעל השוכר לבדוק דצריך נמי לבטל אבל בחל י"ד בשלא מסר המפתח לא כתב המג"א דשוכר צריך לבטל מפני שאין צריך נמי לבדוק דלא כמשמע במקו"ח דגם בכה"ג צריך השוכר לבטל ע"ש ס"ק ג'

שם ס"ק ד' שואלו כו' בחזקת חמץ כו'. צ"ע דהא חבר שמת פירותיו בחזקת מתוקנים ואף בוודאי טבל משום דאמרי' בפסחים דף ט' ע"א דודאי מעשרי א"כ כיון דאמרי' שם דף ד' דהכל חברים אצל בדיקת חמץ א"כ נוכל לסמוך אחזקת בדוק אפילו בוודאי חמץ כמו בחבר אצל טבל וצריך לומר כמ"ש תוס' שם ד"ה לאו משום דאין כ"כ מכשול אם לא יהיה בדוק לא סמכי' אחזקת בדוק

שם ועמ"ש סי' תל"ו. ופי' מקו"ח דמג"א כתב בסי' תל"ו ס"ק ט"ז דהשוכר עובר בב"י וכיון דהספק נולד בדאורייתא דצריך לשאול לענין ביטול צריך נמי לבדוק דהספק נולד בדאורייתא כמ"ש הב"י בס"ס תל"ח עכ"ל וצ"ע דבסי' תל"ח כתב הרב"י כן בתחלת הסימן אבל לבסוף מסיק דאע"ג דהספק נולד בדאורייתא וצריך לבטל מספק אפ"ה לענין בדיקה הוי ספק דרבנן ואין צריך לבדוק ועמ"ש שם והרא"ש בפ"ק דפסחים דין ב' כתב ויראה שיכול לבטל והויא ספיקא דרבנן לענין בדיקה ומתוך דברי ר"י משמע אפילו אי חזקתו בדוק צריך לשאול ע"ש ומשמע מדברי הרא"ש שכתב דמשום דלא איפשט איבעי' לכן צריך שיבטל א"כ אם לא ביטל עד אחר זמן איסורו צריך לבדוק לדברי מג"א דשוכר עובר בבל יראה אבל מדברי הרמב"ם ומהפוסקים משמע דפסקינן חזקתו בדוק וצ"ע בצל"ח שכתוב שאפשטי' בגמ' חזקתו בדוק

שם ס"ק ו' דצריך כו' וי"ל כו'. המקו"ח כתב דתירוץ מג"א דחוק דא"כ יתחייב כשיקלקל המזוזה ועוד דאסור ליטלו ומתרץ המקו"ח משום דמיירי בי"ד דעל המשכיר ליתן הממון וכשנותן השוכר בעד החיוב של המשכיר פרע חובו ומחויב להחזיר לו אבל במזוזה דאין חיוב על המשכיר רק מה שמטועהו והוצאת המצוה הוי מטעהו לשבח דניחא לאינש כו' וא"צ להחזיר לו עכ"ל וצ"ע דשם ביו"ד כתב הרב"י דדין זה דמזוזה למד הר"ר מנוח מפסחים דף ד' דניחא ליה לאינש כו' ע"ש ולדברי מקו"ח האיך יוכל לילף במזוזה מהכא