דברי צבי קיב

ראה עובר בב"י כמ"ש הרא"ש בפרק קמא אות ט' א"כ תיקן בבדיקה ביום טוב כשימצא חמץ ויבער לא יעבור מכאן ולהבא

שם ט"ז ס"ק ב' לא כו' שלא יראה כו'. צ"ע דהפ"מ ביו"ד סי' י"ט מ"ז ס"ק א' כתב דעל תקון מצות לא תעשה אין מברכין ע"ש

תלו בפסחים דף ו' ע"א ברש"י ד"ה אפי' מר"ה וכשראהו עובר וכתב מהרש"ל תימה דבלא ראה נמי עובר דהא חמץ שלו בביתו וכתב מהרש"א דהר"ן כתב דהוי כנפלה עליו מפולת ובדעתו לחזור בתוך הפסח וכיון דהוא בים ובמדבר חיישינן שלא יבטל וכשיבא לביתו בפסח עובר ע"ש ולפענ"ד אפשר דדעת מהרש"ל דהר"ן דכתב דהוי כנפלה עליו מפולת רק באין דעתו לחזור בפסח אבל כשדעתו לחזור ובא בפסח והוי כאלו שנתפקח הגל עובר מתחלת הפסח אף כשלא היה עדיין בביתו ואפשר דבנפלה עליו מפולת נמי דהוי כמבוער היינו כשמונח הגל כל ימי הפסח דמסתמא דהא דרחמנא מצוה בביעור חמץ צריך שיהא מבוער כל ימי הפסח ואם מבער לחצי פסח לא הוי מבוער כלל ובמחה"ש בסי' תל"ג ס"ק י"ז כתב דקודם דנתפקח אינו עובר ע"ש

שם מג"א ס"ק א' המח"ש ומקו"ח האריכו לפרש מה שמשיג מג"א על הט"ז ולפענ"ד נראה שהמג"א משיג על הט"ז שמדמה דכמו בקודם ל' באין דעתו לחזור שמוכח מרש"י שאינו עובר לפי שאינו רואה החמץ כן בתוך ל' כשאין דעתו לחזור אינו עובר כשאין רואה החמץ בפסח והשיג מג"א דלא דמו דבהולך קודם ל' דהוי כנפלה עליו מפולת ואינו עובר כשאינו חוזר בפסח רק כשחוזר ורואה דהוי כמפקח הגל אבל בהולך בתוך ל' דזקוק לבער דלא הותר כמו שנפלה עליו מפולת כמו שפרש"י שם גבי אוצר א"כ עובר עליו אפי' באינו חוזר בפסח ולהכי צריך לבטל

שם ס"ק ג' כתב הח"י דמג"א הבין דמ"ש הגה"מ זמן רב קאי אדעתו לחזור ושגגה גדולה היא דהא זמן רב קאי שיצא זמן רב קודם פסח עי' מחה"ש ולפענ"ד מעולם לא מתכוין המג"א לזה דוודאי פשיטא גם למג"א דזמן רב קאי על שיצא ומג"א מדייק מתירוצו של הגה"מ שכתב דדוקא מפרש חיישינן שמא ישתה' אבל בדרך לא חיישי' ופשיטא דהא דבדרך לא חיישינן היינו כשדעתו לחזור לפני פסח כשיהיה לו עוד זמן לבער א"כ צריך לומר דבשיירא אפילו דעתו לבוא קודם פסח בעוד שיש לו זמן לבער אפ"ה חיישי' שמא ישתהה א"כ לפ"ז אפי' אם היה בדעתו לחזור זמן רב קודם פסח נמי לא מהני כיון דאמרי' דבדעתו לחזור בזמן שיש לו שהות לבער לא מהני א"כ ה"ה זמן רב כי איזה זמן יוכל לגבול לומר דמהני ולחלק בין זמן רב למעט

שם ס"ק ג' אסור כו' ואפילו למ"ד. לפענ"ד נראה לתרץ דהכא באוצר חטים דמיירי שהיה שם חטים מחומצים ואח"כ הניח האוצר עליו דלכתחלה צריך לבער קודם שהניח האוצר עליו אפילו קודם ל' רק בדיעבד שהניח האוצר עליו אין צריך לפנותו לכן אמרי' דאין מקילין בדיעבד רק שלא לטרוח לפנות האוצר אבל מה שהיה שצריך לכתחלה לבער החמץ לא מקילינן וכשיפקח האוצר צריך לבער דהא לא הפסיד מה שיבער עתה דהא מצד הדין היה מחוייב מתחלה לבער ודומה לזה כתב המקו"ח בסי' תמ"ח דהיכא דמחויב בביעור אפי' נעשה אונס ולא ביער אסור החמץ דלא אמרינן דירויח ע"י האונס מכ"ש הכא דעבר על שלא ביער מתחלה אבל בנפלה עליו מפולת מעצמו דלא היה חייב בביעור כלל אמרי' דהרי הוא כמבוער כאלו מכר החמץ לא"י קודם פסח

שם ס"ק י"א צריך כו' שכבר נאכל כו'. צ"ע דאף אם דעתו לחזור בתוך הפסח אמאי צריך לבער נמי יסמוך שיאכל או שיאבד ואם כשחוזר בפסח ורואה שהחמץ קיים הוי אונס ובאונס אינו עובר כמ"ש מג"א בסי' תמ"ו ס"ק ב' אע"ג שרואה אינו עובר ודומה לזה כתב הפ"מ ביו"ד בפתיחה לבדיקת הריאה דבאוכל מבהמה ואח"כ נמצא טריפה אין צריך כפרה דהוי אונס א"כ ה"נ כיון דרשאי לסמוך שיאכל או שיאבד הוי אונס א"כ קושית מג"א עדיין קשה מה בין חוזר לאינו חוזר ואפשר לתרץ דחיישינן כשחוזר בפסח ורואה וחס עליו לשורפו כמו שפי' רש"י דף ו' ע"ב ודעתי' עלוי' ע"ש ודומה לזה כתב מהרש"ל בסוגיא דפסחים דף ו' ע"א דמיירי שלא ידע בוודאי שיש חמץ וכשיבא לביתו ורואה אע"ג דהוי אנוס חיישינן שמא יתעצל בשריפתו ע"ש ועל פי' המהרש"א שם צע"ק שמפרש שיודע בוודאי שיש חמץ ואינו עובר דהוי כנפלה עליו מפולת כמ"ש הר"ן וכשיבא לביתו הוי כנתפקח הגל ע"ש א"כ קשה דלמה לי ראה הא יודע שיש חמץ וחזר לביתו עובר אע"פ שלא ראה

שם ס"ק ט"ז וצריך כו' דהשוכר עבר כו'. צ"ע דבסי' תמ"ח כתב הטור והרב"י בא"י שהביא חמץ בבית ישראל דאינו עובר דאיסורא לא ניחא ליה דליקני' ע"ש א"כ הכא הכי נמי נימא דהשוכר אינו עובר דאיסורא לא ניחא ליה דליקניה

שם ט"ז ס"ק ה' וי"א בדעתו לחזור קודם פסח אפילו בתוך ל' נמי לא. הח"י חולק על הט"ז ולפענ"ד גם הלח"מ סובר כח"י דלא כט"ז דלח"מ בפרק ב' מהל' חמץ הל' י"ט כתב דהרמב"ם מפרש הפלוגתא דף ו' דאביי סובר דבדעתו לחזור קודם פסח לא חיישינן דילמא לא יהיה לו פנאי ודווקא כשהלך תוך ל' זקוק לבער משום דחל עליו חובת ביעור ורבא סבר דמ"מ חיישינן ע"ש א"כ ש"מ דיש סברא לומר דאף דבהולך קודם ל' ודעתו לחזור קודם פסח דאין צריך לבערו בתוך ל' צריך לבער כמו שפי' הרמב"ם דאביי סובר כן א"כ ה"נ לרש"י דאביי ורבא מיירי בדעתו לחזור בתוך הפסח ופסקינן כרבא דאפי' מר"ה צריך לבער בכה"ג נוכל לומר דבהולך בתוך ל' אף ע"ג שדעתו לחזור קודם הפסח דצריך לבער

שם ברמ"א סעי' ב' גם אשתו כו'. צע"ק דבסי' תל"ד סעי' ד' אית' שאשתו מבטל' רק באינו רגיל לעשות כן ע"ש: