דרך פקודיך צו

מותר ליהנות באפרו ובפחמין ואין כאן בית מיחוש)

(ג) וכן הוא מד"ס לחפש אחריו ולבדוק (בחורין וסדקין בכל המקומות שמכניסין בו חמץ) בליל י"ד לאור הנר בשעה שבני אדם מצויין בבתיהם ואור הנר יפה לבדיקה

(ד) קודם הבדיקה יברך אקב"ו על ביעור חמץ (הגם דגם אכל מצות דרבנן מברכין. בכאן אין הברכה על הדרבנן אלא גם אדאורייתא כי באמת מצות השבתה הוא מדאורייתא. היינו או להשביתו מן העולם לבערו או לבטלו בלב ביטול גמור. רק דחז"ל החמירו דלא תסגי בביטול בלב רק יבדוק אחריו ויבערנו מן העולם והשאר מבטלו וא"כ כיון שמתחיל לבדוק ועדיין לא ביטל הוא הוא ג"כ התחלת מ"ע של תורה תשביתו שאור מבתיכם ונמשכה מצוה זו עד גמר השריפה והביטול למחר. א"כ הברכה הוא לגמרי על המ"ע דאורייתא ויבואר עוד אי"ה בחלק המחשבה בענין הכוונה עמ"ש)

(ה) כגון דא צריך להודיע. כי תקנת חכמים לחפש אחריו בחירין ובסדקין בכל המקומות שמכניסין בהם חמץ בחדרים ועליות ובליל י"ד דוקא ולאור הנר דוקא. ומרבית המון עם לוקחין נר קטן והולכין בבית לארכה ולרחבה ואין מטריחין א"ע לבדוק כראוי וסומכין על בדיקת הנשים שמכבדין החדרים ביום שלפניו וביום י"ד והנה אנשים האלה עיברים על דברי חז"ל שאמרו שהבדיקה לא מהני ביום וקרוב לומר שברכתם לבטלה כיון שבזמן הברכה אינם עושים כלום. כי בדיקה לא חקרי והשבתה לא מיקרי פ"כ הירא את דבר י"י יקיים המצוה כהוגן כמו שתיקנו חז"ל ואז טוב לו

(ו) אחר הבדיקה יצניע היטב החמץ שמצא (במקום שאין התינוקות ממשמשים. והעכבר אינו יכול להגיע לשם) והחמץ שמניח לאכילתו בלילה ולסעודת היום יצניענו ג"כ וגם לעת האוכל לא יפרר רק על הכלי והמפה שאוכל ותיכף אחר האכילה ישליך הפירורים לחוץ. או יצניעם לשריפה ומרבית המון עם אינן נזהרים בזה. ומן הדין צריכין לחזור ולבדוק כשמפררין

(ז) נוהגין להניח עשר פתיתי חמץ במקום שימצאם הבודק ומן הדין לא צריך לזה כי אפילו לא ימצא קיים המצוה במה שמחפש למצוא רק המנהג הוא ע"פ קבלה (עיין בחלק המחשבה) ואין לבטלו

(ח) אחר הבדיקה יבטל החמץ שאינו ידוע ולא יסמך על ביטול היום ואמר כל חמירא (חמץ) וחמי"ע (שאר) דאיכא ברשותי (כלל כל המקומות חדרים ועליות) דלא חמיתי' (שלא ראיתיו) ודלא ביערתי' ודלא ידענא לי' ליבטל ולהוי (הפקר) (הרבה מהפוסקים סוברים שאין צריך לומר הפקר אעפי"כ אין חשש לאומרו) כעפרא דארעא. ולא יאמר דידענא ליה ודלא ידענא לי' דא"כ מבטל גם החמץ הידוע ושוב לא יקיים מצות שריפה בחמץ שלו. ועוד דהרי הוא משומר למאכלו. והאיך יבטלנו ואח"כ יזכה בו א"כ אין בדיבורו כלום ומחזי כשיקרא וכחוכא ואיטלולא ח"ו

(ט) אם חל י"ד בשבת יבדוק בליל י"ג לאור הנר בכל הלכותיו ומתנהג עם החמץ שמניח ומצניע לאכילת הלילה. וליום שאחריו ולשתי סעודות של שבת (יתנהג) כמש"ל. ויבטל ג"כ תיכף בעת הבדיקה כמש"ל

(י) ביום י"ד ישכים בבקר להתפלל בכדי למהר הסעודה והביעור קודם זמן איסורו. ויאכל אח"כ בענין שלא יפרר ויזהיר זה לב"ב ואח"כ סמוך לזמן איסורו ימהר לשרוף החמץ שמצא מאתמול וגם כל החמץ שנשאר ממאכלו אם לא האכילו לבהמתו ולעכו"ם אזי ישרפנו

(יא) אח"כ (קודם זמן איסורו) יבטל החמץ כמו בלילה רק בכאן יוסיף ויאמר דחמיתי' ודלא חמיתי' דבערתי' ודלא בערתי' לכלול גם החמץ שיזכיר א"ע