דרך פקודיך צה

בעל נפש שכריסו רחבה ויצטרך זמן רב לאכול הרבה עד שישבור רעבונו ויודע שבתוך כך יהי' חצות לילה מוטב שלא יאכל על השובע (דהוא רק מצוה מ"ה) משיאכל את הפסח אחר חצות (ויהיה ח"ו עובר על ד"ת)

(ג) אין לוקין על לאי זה שאין בו מעשה ועוד שניתק לעשה (ולענין אם מיפסל לעדות פמ"ש בהקדמה)

חלק

המחשבה

(א) לכוין במניעה מהותיר הפסח שהוא אוכל הפסח כדי שלא להותיר ויעבור על אזהרת השי"ת בתורתו וכמ"ש כמה פעמים וכעת בזה"ז בשעת למודו המצוה יכוין ויקבל ע"ע לקיים כל האזהרות במצוה זו כשיבנה בהמ"ק ב"ב ונקריב את קרבן הפסח

(ב) טעם למצוה זו עפ"י מש"ל במצות הקודמות דעיקר מצות אכילת הפסח לקבוע יתד תקוע בלבבנו שהטבעיים לא יגרעו ולא יוסיפו זולת בהשגחת הבורא ואפי' האכילה ושתיה הטבעיית הכל בהשגחה נפלאה מהיוצר כל הוא אלקינו וא"כ מהראוי להשליך כל מאווייו עליו ית' ויספיק מה שחננו השי"ת די הסיפוק יום יום ולא ידאג על יום מחר פ"כ נצטווינו שלא להותיר ממנו עד בקר הוראה שלא לדאוג דאגת מחר ויבטח בשם ה' אשר בידו נפש כל חי הוא מחים את כולם והוא זן ומפרנס לכל

(ג) גם לעת כזאת שהמצוה הזאת בטילה בעוה"ר עכ"ז ענפיה אינם בטלים וכמ"ש. א"כ מה גם עתה בלמדו המצוה הזאת יתבונן במדת הבטחון וישוב אל י"י על העבר על אשר החליף עולם וכו' והשתדל הוט ולא שם לבו אל דבר י"י ויקבל ע"ע על העתיד כנ"ל

מ"ע ט להשבית חמץ בי"ד ניסן

חלק

המעשה

(א) מצוה ט **(הג"ה הנה היא מצוה ט' ואכילת מצה מצוה עשירית ולא ימצא חמץ מצוה י"א מצה רמז לקדושה כנודע וחמץ רמז לסט"א כנודע הנה בקדושה עש"נ ולא תשעה פשר ולא י"א משא"כ הסט"א או תשעה או א ע"כ חמץ מצוה ט' וי"א גמלה מצוה עשירית נ"ל:)** מ"ע להשבית חמץ בי"ד ניסן קודם זמן איסורו דהיינו בין שש לשבע ביום י"ד כי אחר שש שעות ביום הנ"ל אסור מן התורה אפי' בהנאה. וחז"ל אסרוהו באכילה ב' שעות קודם לזה הזמן דהיינו אחר ד' שעות ביום ושפה אחת קודם לזמן הזה אסרוהו אפילו בהנאה דהיינו אחר ה' שעות ביום ממילא מצות השבתתו קודם לזמן איסורו בהנאה דהיינו קודם שש דמשהגיע שעה ששית נאסר בהנאה מדרבנן ושוב אין בידו להשביתו כי עיקר מצות השבתה מן התורה היא להסיר חמץ הידוע חרשותו ושאינו ידוע יבטלנו ויחשוב אותו לאין ועפר ואינו שלו כלל. וכיון שהגיע שש נאסר בהנאה ואין בידו לבטלו

(ב) מד"ס לחפש אחר החמץ בחורין וסדקין ולהוציאו מכל גבולו ולבערו בשריפה. או לפרר ולזרות לרוח או להטיל לים (והדינים האלה רחבים וארוכים מני ים אבל כבר נהגו כל ישראל לשורפו קודם זמן איסורו לקיים מצות השבתה בשריפה. וכיון דשורפין קודם זמן איסור