דרך פקודיך צא

ידאג שיחסר לו מאכלו ויאכל כדרך שהמלכים אוכלים היינו כל שה שחננו הש"י ידע אשר מתת אלקים הוא שנתן לו מאוצרו. וישמח בו כאילו היו לו מעדני מלכים. ב' גם צלי קדר לא יאכלנו כי צלי קדר הוא בהוסיף בו מים וחבלין ובשמים משא"כ צלי אש היא כהווייתו להורות שלא ישתדל להוסיף על מאכלו וענייני עולמו רק יספיק מה שחננו הש"י העניינים העולמיים הטבעיים בהשגחתו די מחסורו כפי אשר הוא ית' ידע השיב לו. ג' לא יאכלנו חי שהוא דרך רעבתנות. ד' צריך לאכול על מצות ומרורים מצה היא כהווייתה לא תתוסף ותתרבה ממלאכת האומן שעשאה ואינו מגביה א"ע רק נשאר על מכונו כשיעור שנתן בה האומן קמח ומים משא"כ החמץ יתרבה ויתנשא עפ יותר משיעור נתינת האומן רמז שלא יוסיף וישתדל האדם להוסיף ולהרבות הונו ותאוותו מעסק העולם רק מה שחננו הש"י והתיר לו עפ"י דרכי התורה והשפיע לו מטובו בהצטרכות העולם ישמח ויעלז במתת גורלו כי מתת אלקים הוא. מרור רמז שיקח מענייני העולם רק המועיל לא מה שהוא ערב ומתוק לחיך ואינו מועיל. ה' נאכל על השובע נתבאר לעיל ו' אכל כזית יצא שיעור מה שמספיק בית הבליעה פעם אחת היינו ג"כ להורות די לו בענייני העולם מה שמזמין לו הש"י בשעת המצטרך ולא ידאג לצורך מחר שיצטרך לבליעה אחרת כי נאמן הוא בעל מלאכתו המשגיח על כל. ז' טעון הלל באכילתו הוא כמש"ל ברמזי המצות הקודמת

(ח) נתבאר לך הקורא נעים אשר רמזי המצות הללו נוהגים הם בכ"מ ובכ"ז והם פנה לתורה והוא שאמר למען תזכור את יום צאתך מארץ מצרים כ"י חייך ומכ"ש בהגיע זמן המצוה אפי' בזה"ז שאין לנו לא זבח ולא מזבח והנה בעוסקו בלימוד המצוה לקיים ונשלמה פרים שפתינו בשומו כל אלה לנגד עיניו ויחשב לפני הבורא כל כאלו קיים המצוה בפועל במקום המקודש ומהראוי לבקש מחילה מהש"י על ההתרשלות הלימוד והעיון במצות. ועל אשר לא שם לבו אל דבר ה' היינו רמזי המצות וישוב אל ה' וירחמהו וימהר לשכון כבוד

בארצינו

(ט) הנה כאשר היו נכון בית אלקינו יכונן אותו אלקי' אלקינו במהרה בימינו והיו מקיימים המצות הללו בפועל המעשה מן עיקר הדין אין צריכין לכוין לשום טעם כיון שאין הטעם מבואר בתורה כי מה שמבואר בתורה וראיתי את הדם ופסחתי עליכם זה הי' רק בפסח מצרים בנתינת הדם על המשקוף ועל שתי המזוזות אבל בפסח דורות יוצאין י"ח בלת הכונה לשום טעם הא ודאי מי שחלק לו הש"י מהראוי להתבונן שכל המצות טעמים בנגלה ונסתר ויהי' שכרו כפול מאת

הש"י

(י) תדע עוד להתבונן במצוה הלזו דבר הנוהג בכ"מ ובכ"ז עפ"י הטעם שכ' האריז"ל (יתבאר לקמן אי"ה) שמחויב לצלותו צלי אש על ראשו ועל כרעיו ועל קרבו להורות שהיו במצרים סוד העיבור תלת גו תלת כעיבור ברחם אמו. מקופל ראשו על כרעיו ובי"מ חזר הגדולות המשכיל כאשר יתבונן בדברים האלה יבין וישכיל אשר ישנו סוד יצ"מ בכל איש פרטי וקודם שמוציא מדותיו ממצרים אל הקדושה כל מדותיו הן יראה הן אהבה הן התפארות הם בסוד העיבור ובקטנות מבלי מוחין ומחוייב האדם להשתדל להוציאם להיותם בקומה שלימה (יתבאר הענין אי"ה באריכות במצות סיפור יצ"מ) הנה המתבונן במצוה הזו גם בזה"ז לעיין במדותיו אשר לא תיקנם עדיין לה' והשתמש מהם עדיין בקטנות בהתעסקו בהם בעסקי העולם חל תקוה להבין הענין בשלימו' עד אשר תעיין אשר כתבנו במצות סיפןר יצ"מ דרשהו משם ועיניך שים עליו ויונעם לך) וישוב אל ה' וירחמהו

(יא) עוד יש להתבונן במצוה הלזו עפ"י הטעם שכתב האריז"ל למצות אכילת הפסח בט"ו הוא כי בט"ו סיהרא באשלמותא ירמוז להתפשטות שיעור קומת המלכות לשיעור קומת זעיר. והנה כל