דרך פקודיך פ

מן הטבע ע"כ כפוף אצלם כאשר אתה רואה מענין הלבנה ע"כ ישלך מגמתו עליו ית' ויתנהג כתורה והש"י יעזרהו בכל ענייניו מבלי השתדלות העולמות ובזכירה זו יתרחק האדם מחקירות הפלסופיית בטבעיות ומחכמות החיצונות לא כאלה חלק יעקב כי אנחנו למעלה מן הטבע הבן

(ה) עוד כאשר יתבונן בעיקר המצוה אשר היא נעשית עפ"י ב"ד הגדול יזכור האדם לשמוע לקול מוריו ולא יסור מכל אשר יגידו לו ימין ושמאל

(ט) עוד כאשר יתבונן שעיקר המצוה היא בארץ ישראל דוקא (עיין בדברי מהר"מ חאגיז שע"כ מנהג ישראל לנדב נדבת ברגלי' לקופות א"י לזכרון קדושת הארץ) ממילא בזכרון מציה זאת יאנח האדם בשברון מתנים על שגלה כבוד מישראל ושכינת עוזינו עמנו בגלות בסוד מיעוט הירח ויהרהר בתשובה כי עונותינו הטו אלה ועונותינו האריכו קיצנו ויאמין באמונה שלימה אשר במהרה יגלה כבוד מלכותו עלינו ויהי' אור הלבנה כאור החמה (עיין בשל"ה שובבי"ם ת"ת מעניני העיבור)

(י) קבלתי מכבוד אדמו"ר הרב הקדוש מהרמ"מ זצוק"ל פי' דברי רז"ל מורא רבך כמורא שמים פי' מורא רבך תלמוד מצבאות השמים היינו ממאורות הגדולים היינו חמה ולבנה כי הנה ענין היראה הוא רחקות היירא מהמאויים (היפך האהב' שהוא קרבות האוהב להנאהב) והנה תראה הלבנה כל מה שמתרחקת יותר מהחמה היא מקבל' הארה ממנה ביותר ומאירה וכל מה שמתקרבת מתחסר קבלתה ומתמעט אורה כן הוא הענין בקבלת התלמיד מהרב כל מה שתגדל על התלמיד מורא הרב יקבל יותר. ובהיפך מובן הענין בהיפך. ממילא זכירת מצוה זו יזכיר לאדם כבוד ומורא רבו **((א) הג"ה מד"ס לברך ברכת הלבנה הנה יכוין לקיים מציה דרבנן ושלא יעבור על לא תסור ונ"ל דגם בדיעבד אינו יוצא בלא כוונה כיון שהוא מצוה שבדיבור גם בדרבנן צריך כוונה כמש"ל ויצפה לישועה כמו שהלבנה מבושרת להתחדש אורה כאור החמה כמו כן ישראל עתידים להתחדש: (ב) חז"ל תיקנו לברך בפה על הלבנה ולא על החמה להיות שהלבנה מתנהגת ע"י פה ישראל כמש"ל: (ג) הלכה רווחת בישראל עפ"י חכמי האמת שלא יברכו על הלבנה עד שיעברו עליו ז' ימים מעל"ע משעת המולד. ונ"ל שז"ס תבעוה לינשא צריכה לישב ז' נקיים: (ד) אין מברכין עלי' רק עד זמן חידושה דהיינו י"ד ימים מעל"ע ח"י שעות וחצי מתשצ"ג חלקי השעה מעת המולד שעד אותו הזמן היא בכל עת מתחדשת משא"כ אחר אותו הזמן היא מתחלת להתחסר ואין מברכין עליה: (ה) אמרו לי מגידי האמת בשם אדמו"ר הרב מהריעי"צ זצוק"ל באם לא נראית הלבנה בזמנה עד אחר אותו הזמן יאמר המימרא בגמרא מאי מברך אמר רב יהודה ברוך אתה י"י אמ"ה אשר במאמרו וכו' ול"נ לומר בריך רחמנא מרי' מלכא דעלמא אשר במאמרו וכו' וכן אני נוהג בכל ספק ברכות:)**: