דרך פקודיך עה

כל מצותי' א"כ מן ההכרח הוא לקיים את התורה בכל עת מיום שניתנה לישראל וכיון שתשעה באב נאסר באכילה כמו גיד הנשה א"כ כמו שגיד הנשה אסור לעולם בין בזמן הבית בין שלא בזמן הבית כמו כן מחויב שיהי' יום תשעה באב אסור באכילה תמיד והרי קודם החורבן הי' תשפה באב מותר באכילה ובפרט בבית שני הי' יו"ט וששון ושמחה וכן יהי' אי"ה ביתר שאת ב"ב בבית השלישי נכון יהי' לעולם

מצוה מ"ע ד

לקדש חדשים ולחשב חדשים ולעבר השנים

חלק

המעשה

(א) המצוה הזאת היא כך בזמן שיש ב"ד הגדול בירושלים עיקר חיובה על ב"ד הגדול ובזמן שאין ב"ד הגדול החיוב הוא על הב"ד סמוכין בא"י ובאם יש בחו"ל ב"ד סמוכים יותר גדולים בתורה מהסמוכים שבא"י חיוב המצוה גם עליהם **(הג"ה מצוה ד' לשון דלות סיהרא לית לה מגרמה כלום עיין בזהר ה' ד' הויות עד דלא קבלית דכורא וכו':)**

לב) ענין המצוה העיקרית הוא כך. אם באו עדים שראו את הלבנה בחידושה. ידרשו הב"ד את העדים אם אמת נכון הדבר אזי יקדשו ב"ד את החודש על פיהם ויקבעו יום הראיה לראש חדש. ובאם לא באו עדים אזי יקבעו ר"ח ע"פ חשבון בכללים ידועים. כמה יש בין מולד אחד לחבירו והוא סודות נסתרים מסודות העיבור נמסרו לחכמי כל דור ע"י רמזים וחידות

(ג) הרשות ביד הב"ד לדחות יום ר"ח מיום מולדו כשרואין שהשעה צריכה לכך דהיינו כדי שלא יארע יוה"כ בע"ש או ביום א' או שלא יארע יום ערבה בשבת. וכיוצא לפי הזמן. וכ"ז מסרה התורה לחכמים שבדור יעשו בחכמה לש"ש ויקבעו כל ישראל מועדים עפ"י התורה אשר יורום חכמי הדור הקביעות כי כך דרשו חז"ל אתם אפילו שוגגים ומזידים ומוטעים

(ד) כשיקבעו את היום לר"ח הראש ב"ד אומר מקודש החדש וכל העם עונין אחריו מקודש מקודש

(ה) אחר שיקדשו את החדש מחיייבים להודיע לשאר העם ולשלוח שלוחים להודיע לישראל בכדי שידעו קביעות המועדים בשעתן ובזמנן

(ו) לדעת הרמב"ם גם עיבור השנה הוא בכלל המ"ע הלזו (והרמב"ן וסמ"ג מנאו עיבור השנה למ"ע בפ"ע) ענין עיבור השנה הוא כך שיחשבו הב"ד אם השנה צריכה להתעבר דהיינו להוסיף בה עוד חדש אחד ודוקא אדר. ויסוד הענין הוא על הפסוק שמור את חדש האביב. שיהא אביב בזמנו. וע"י העיבור אנו משווים ימות הלבנה עם ימות החמה. כי באם לא היינו מעברין את השנה אזי ברבות הזמן הי' חדש תשרי דימות הלבנה בניסן של חמה. כי ימות הלבנה שנ"ד ימים וימות החמה שס"ה יום ורביע

(ז) גם עיבור השנה אסור לעבר בב"ד שבחו"ל אם לא שאין בא"י גדול כמותו ואם הי' מעבר השנים וקובע חדשים בחו"ל מחמת שלא הי' בא"י גדול כמותו. ואח"כ נודע לו שנעשה בא"י גדול כמותו שוב אסור אותו הגדול לעבר שנים ולקבוע חדשים בחו"ל

(ח) אם קבעו חדשים ועברו שנים בחו"ל בזמן שיש בא"י גדול כמותם אין בקביעותם ועיבורם ממש דכתיב כי מציון תצא הורה

(ט) כאשר נתרבו השנים והלכו הדורות