דרך פקודיך עד

החיצונים בירך וכמ"ש הנהו ברכי דרבנן דשלהי ומתמן אתי יצה"ר כי היא מקום השכחה שממנו יתהוו העונות בשוכחו יום הדין ובגין כך אמרת אורייתא לא יאכלו ב"י את גיד הנשה כמה דאמרי חברייא בשייפין דב"נ דרמיז לעילא אי טב טב ואי ביש ביש ובג"כ כל שייפא מתקיף שייפא ודאי גיד הנשה מתקיף ליל ה"ר דהוא זיני' ובני ישראל לא יאכלו לי' דלאו אינון מסטרי' ומזיני' אבל עמין עע"ז יאכלו לי' (אפשר דהוקשה לו למה נאמר לא יאכלו בני ישראל ולא בני יעקב דאכתי לא הוה פקיעי שמי' דיעקב לקרותו ישראל עד אשר השי"ת אמר לו לא יקרא עוד שמך וכו' אלא ע"כ הוא לדייק אומה הקדשה הישראליח אינם אוכלים אותו משא"כ אוה"ע אוכלים אותו בכיון הגם שאינו ראוי לאכילה מזלייהו חזי שזהו כחם לתאוותם) דאיהו משטרא ומזיני' דמלאכא דילהון דאיהו ס"מ בגין דאית בב"נ רמ"ח שייפין לקביל רמ"ח פקודין דאורייתא דאינון למעבד איתיהיבו ולקביל רמ"ת מלאכי דאיתלבשת בהון שכינתה ושמא דלהון כשמא דמאריהון ואית בב"נ שס"ה גידין ולקבליהון שס"ה פקודים דלאו אינין איתיהיבו למעבד ולקביל שס"ה יומא שתא והא תשעה באב חד מנהון דאיהו לקביל ס"מ דאיהו חד מאינון שס"ה מלאכין (כתב הרמ"ז כי קשה לשמוע טעמא דכי נגע בכף ירך יעקב אטו אילו לא נגע לא היתה המצוה הזאת והלא מצות התורה שרשיהם למעלה באיברים דלעילא אלא הטעם כי ס"מ שרשו בג"ה וביום ט"ב ולכן בו ביום גברה ידו על יעקב וע"כ לא מצא מקום לשלוט על יעקב אפם בג"ה כי היא שורשו. והנה נודע כי אכילה סודה להכניס רוחניות הניצוצות אשר בתוכה ע"י חי מדבר לשורשם ולזה אמר ע"כ לא יאכלו ב"י את ג"ה מצ"ד שורש הנחש ס"מ ותדע איך הוא משורש הנחש שהרי לא מצא ס"מ להתאחד אלא בג"ה כי הוא שורשו. ובגמ' ויאבק איש עמו אריב"ל מלמד שהעלה אבק מרגלותם עד כסה"כ כתיב הכא בהאבקו וכתיב התם וענן אבק רגליו ואריב"ל למה נק' שמו ג"ה שנשה ממקומו ועלה וכה"א נשתה גבורתם היו למה הכוונה דאיתא בזהר פנחס ויאבק איש עמו. דא מלכות אבק דיעקב וכו' והנה הוא נק' הדום רגליו כי עיקר קומת מתחיל מנה"י שלו וכו' ואמר העלו אבק מרגלותם כלומר הקליפות הנאחזות ברגלים וכו' עד כסה"כ עד הבינה עלמי' דכורסייא. והוקשה לו לריב"ל וכי יש בכוחו כ"כ לס"מ לעלות עד כסה"כ לזה אמר ואריב"ל למה נק' שמו ג"ה שנשה ממקומה וכו' והוא הנחש שנאמר בו ואתה תשופנו עקב ונדחה מן הראש עד העקב והיינו דקא מייתא מקרא דנשתה גבורתם לרמוז שהי' בסוד הבינה הנק' בעל גבורות ונקפץ משם מעלמא עילאה. והיו לנשים למטה עלמ' דנוק' ונמצא מכח שורשו שנשאר רשומו בבריא' סוד ראש פתנים ואכזר כמוס שם ברזא דראש עשו בעטפי דיצחק סוד בינה כנודע עכ"ל) עוד שם ברמ"ז ז"ל אמרת אורייתא ירצה מה דשנינו בסיני נאמר אלא שנכתב במקומו שהתורה היא מסוד הזכירה וג"כ היא מבחי' האחוריים שבהם השכחה ואי' בפ' ג"ה רבנן אמרי מאחורי' אתא ונשיי' בתרווייהו. ופרש"י הכהו בשתיהן ונשי ממקומן ולכן אסור בשתיהן וכתב בל"ת שסודו בנ"ה ע"ש וז"ש כי ראיתי אלקים פא"פ ותנצל נפשי רצ"ל שכל עוד שהי' ס"מ מתאבק עמו מצד הפנים לא יכול לו עכ"ת ובג"כ אמרת אורייתא ע"כ לא יאכל ב"י את ג"ה את לאסגאה תשעה באב (גם את ר"ת תשעה אב) דלא אכלין ב"י ולא שהן ובג"כ חזא קוב"ה כלא ונרמז בהון רמז ליעקב ויאבק איש עמו בכל יומי שתא ובכל שייפין דיעקב ולא אשכח (בשייפין דיעקב) בר ההוא ג"ה מיד תשש חילי' דיעקב וביומי שתא אשכח יום תשעה באב דבי' איתתקף ואתגזר דינא עלנא ואתחרב בי' מקדשא וכל מאן דאכיל בתשעה באב כאילו אכל ג"ה עכ"ל המדרש הנעלם

(ג) הנה יש להתבונן כיון שהתורה נצחיות והיתה קודם שנברא העולם עם