דרך פקודיך סג

המל וכו' ואת הפרע ואת המצץ וכו'

(כו) נוהגין עוד לעשות איזה סעודה בליל שבת אחר לידת התינוק קודם המיל'. ויש לזה סמך במדרש דמש"ה צוה הש"י שיהי' נימול לשמונה שאמר הקב"ה לא יראה פני עד שיראה פני המטרונא תחלה ושמונה ימים לא משכחת בלא שבת ונמצא לפי"ז דוקא בליל שבח שהוא סעודתא דמטרוניתא ולא כאשר נוהגין בהרבה מקומות ביום שבת ועיין בחלק המחשבה אות י"ב שיש סמך מן הרעיא מהימנא דהכוונה ליום השבת דוקא ע"כ נהרא נהרי' ופשטי' ואין לבטל שום מנהג

(כז) בהרבה מקומות המדקדקים במצות עושים ג"כ סעודה בליל שקודם המילה ויש לזה סמך בזהר לך במעשה דר' אבא בכפר טרשא וכבר נדפס תיקון לאומרו בליל שקודם המילה נק' ברית יצחק ובס' נ"ש כתב דמיקרי סעודת מצוה

(כח) בהרבה מקומות יש מדקדקים לעשות ג"כ סעודה ביום השלישי למילה ויש לזה סמך מסעודת אברהם אבינו למלאכים דיום השלישי למילתו הי' כידוע

(כט) הערלה שמסירין מן הנימול יש להכין כלי עם עפר ולהניחו בעפר ולא ישליכנו לחוץ (יעויין הסוד בר"מ פ' תזריע הבאתי לקמן בחלק המחשבה אות י"ב יעויי"ש)

(ל) מנהג ישראל תורה היא שיהי' הסכין של מילה מחודד בשני פיות לשני הצדדים והנה בטעם הפשוט בכדי שלא יבא לידי טעות ויחתוך בהצד השני שאינו מחודד ויסכן התינוק ואסמכוה אקרא וחרב פיפיות בידם ומצאתי און לי גם בפנימיות הסוד טעם לדבר כפי שכלי ויבואר אי"ה בחלק המחשבה

חלק הדבור

כבר כתבנו שמחוייב האדם לקיים המצות במחשבה ודבור ומעשה. והנה ענין המעשה של המצוה האיך ומה כבר כתבנו ומחוייב האדם לעסוק במו פיו הדינים של המצות בש"ס ופוסקים אך להיות דלאו כל מוחא סביל דא בכל מצוה ע"כ רשמנו בכל מצוה איזה דינים ואת אשר נפל לחלקינו איזה חידושי דינים ויהי למשמרת לי ולבני גילי וטהר ידים יוסיף אומץ לחדש בכל פעם והנני אומר לקיים חלק הדיבור

(א) ידבר האדם במו פיו הדינים שכתבתי לעיל בחלק המעשה ועוד ידבר ויעיין מה שנבאר עוד בכאן

(ב) קיום המצוה הזאת כתורה שלא יצטרך להתגלגל נ"ל שהוא דוקא כאשר האדם מל את בנו הנולד לו או את הגר או אח עבדו יליד ביתו ומקנת כספו או כאשר מל את הילד שאין לו אב בכאן להכניסו והנה המצוה מוטלת על הב"ד וכל ישראל ראויין להיות ב"ד בדבר הזה משא"כ המוהל כשמכניס לברית ילדי ישראל אחרים שיש להם אב בכאן הגם דמצוה קעביד אם לא מל את בנו או את עבדו או אח הגר או את הילד שאין לו אב הנה לא השלים חוקו המצטרך לו לחלוקא דרבנן ויצטרך להתגלגל או להתעבר באופנים המבוארים בהקדמה כי המוהל המכנים ילדים של אחרים מטעם שליחות קאתינן עלה שהוא שליח של האב שליח לדבר מצוה אבל אין המצוה הזאת מוטלת עליו

לקיים

(ג)) ונ"ל עוד דהאב המכניס ומכבד למוהל שימול את בנו יצא י"ח המצוה ולא יצטרך להתגלגל כיון דאיתרבי מן התורה שלוחו של אדם כמותו

(ד) הא ודאי דמצוה בו יותר מבשלוחו (כמו בכל המצות) ע"כ האב שהוא מוהל בעצמו לא יספיק לו לחתוך הערלה בלבד ולכבד לאחר לפרוע כי מל ולא פרע כאילו לא מל ע"כ עושה שליח במקום דאפשר לו ולאו שפיר קעביד דמצוה בו אבל המציצה יכול ליתן לאחר כי אין זה מחלק המצוה רק לצורך רפואת התינוק נ"ל

(ה) גם על ציצין המעכבין את המילה (דחוזר עליהם אפי' בשבת דהיינו