דרך פקודיך סא

יצא (עמוד השחר היא האיר פני המזרח עיין בתוי"ט ריש ברכות)

(ב) בכלל המצוה הזאת מילת עבדים שחייב האדון למולם היינו יליד בית נימול ג"כ לשמנה ומקנת כסף נימול ביום שנקנה היינו אפילו הוא בן יומו שנולד היום

(ג) כיצד הוא המילה חותכין את העור המכסה את העטרה עד שתתגלה העטרה וקבלנו באומנות המצוה הזאת. היינו קודם שחותך ממשמש בידו העור השיעור שמגיע' עד העטרה, ואח"כ יתפוס העור עד סמוך לעטרה ויגביה היטב בתפיסתו העור ויחתוך סמוך לאצבעותיו העור כשיעור שתפס ואח"כ יקרע העור הרך ג"כ עד שתתגלה העטרה (היא חוט בשר גבוה המקיף את הגיד)

(ד) החותך לא יחתוך מלמעלה למטה (היינו מצד הראש לצד הרגלים כי הוא סכנה שימשך העור עד הכיס ויחתוך הכיס). רק יחתוך מן הצד מרגל לרגל כך קבלנו באומנות

(ה) הפורע לא יקרע העור היטב רק סמוך לראש ומן הצדדים אבל למטה היינו לצד הרגלים לא יפרע רק מעט כי שם יש גיד דק כמו צינור ומקלח דם ולא יוכל ח"ו לעצור הדם ויבא התינוק לידי סכנה ע"כ כל ערום יעשה בדעת ויצליח

(ו) מל ולא פרע כאילו לא מל (ונ"ל דמש"ה קאמרינן כאיל"ו ל"א מ"ל דבהמשיך הזמן יצטרך שוב לחתוך ולא תסגי בהפריעה לבדה כאשר ראיתי מעשה כמה פעמים שבא כזאת לידי) כלל. ונ"ל דהברכה שיברך הוא לבטלה וגם נ"ל דלא יברך אח"כ הברכה אשר קידש ידיד וכו' כיון שלא נעשית המצוה

(ז) ומחוייב המוהל אחר הפריעה למצוץ דם המילה עד שיצא הדם ממקומות רבים (ואם אחר החיתוך כיסה הדם את העור הפריע' וא"א כ"כ בקלות לפרוע אזי מוצצין גם קודם הפריעה אבל לא יצא בזה ומחויב למצוץ גם אחר הפריעה כן נ"ל)

(ח) טוב לזלף יין על מקום המילה אחר שנעשית כמצותה. ורבים נוהגין ליקח יין בפיהם ולמצוץ הדם עם היין שבתוך פיהם. והוא רפואה למכת המילה ויש לו סמך במדרש

(ט) אחר כל אלה לוקחין כוס יין מלא ומברכין בפה"ג וברכת אשר קידש ידיד וכו' (אי"ה יתבאר בחלק הדיבור והמחשבה. נוסח הברכה ופרושה). ואח"כ מבקשים רחמים על הילד הרך הנימול. או"א קיים את הילד הזה וכו' ואם הנימול ממזר אין מבקשין עליו רחמים ומפרסמין בשעת מילתו שהוא ממזר

(י) קודם המילה יברך המוהל אשר קדשנו במצותיו וצונו על המילה. ואחר החיתוך יברך אבי הבן אקב"ו להכניסו בבריתו של א"א. ואם האב המוהל בעצמו (ובפרט כשהוא בעצמו החותך והפורע) יברך ב' הברכות קודם המילה כן הוא דעת הט"ז עיי"ש וב"פ ומהראוי לנהוג כט"ז

(יא) העומדים שם בשמעם ברכת להכניסו. עונים כשם שהכנסתו לברית כן תכניסהו לתורה ולחופה ולמע"ט עיין בש"ך וט"ז כתבו לומר כשם שנכנס וכו' כן יכנס כו'. ואית דאמרי שיש חילוק בין העומדים מרחוק ובין העומדים מקרוב ורואין אבי הבן אומרים לנוכח כשם שהכנסתו וכו'. ונ"ל להורות דיש חילוק בין אם האב הוא בכאן והוא המכניס והמברך אז אומרים לנוכח. שהכנסתו תכניסהו משא"כ כשאין האב בכאן א"כ המכניסים הם הב"ד אז אומרים כשם שנכנס וכו' כן יכנס וכו'

(יב) קודם המילה מכינים כסא לאליהו ז"ל ואומרים בפה מלא (כשמניחין התינוק על הכסא) זה הכסא של אליהו זכור לטוב דמבואר בזוהר דאליהו ז"ל מוכרח להיות בשעה שישראל מקיימין מצוה זו)

(יג) אחר שמניחין התינוק על הכסא. שוב לוקחין אותו מהכסא ואחד יושב על הכסא ותופס התינוק בשעת המצוה והוא הנקר' סנדק. ומצוה גדולה היא ותיקון