דרך פקודיך נז

תאמר דלא צריכי דבאמת כשאין סיפק בידה לעשות פטורה הרי עיקר המצוה דפ"ו ג"כ אין סיפק בידה לעשות ואעפ"כ חייבת לדעתו וא"כ אם לא נכתב רק פ"ו ה"א דוקא פ"ו דסיפק בידה עכ"פ לעשות השתדלות בצד מה וא"א לומר בזה דרשות בעלה עליה דגם בעלה אדרבא מיחייב בזה עצמו משא"כ מורא דאין סיפוק בידה דרשות בעלה עליה למחות וא"כ מיצרך צריכי ונלמוד מהם ת"ת והש"י יודע האמת) באמת פשט בזה ההיתר (רצ"ל דהלכה כרבנן דאין האשה חייבת בעיקר המצוה דפ"ו וכמש"ל) אבל ריב"ב דיבר ע"ד היסוד כי כשהאשה היא בת בנים חייבת באיש שכן בנין עולם הגשמיי (נ"ל הרוחניי) מאיש ומאשה הד' פרצופים ולמה נפטרנה כי היא עוברת בעשה דאורייתא כאיש אלא הפוטר אותה אמר הועיל וכח האשה וכל פעולותיה מהאיש הוא ת"ת א"כ האיש צריך לחזור אחר האשה לתת לה מכחו להוליד וכן הדין. אלא האשה החוששת בזה העוש' הוא אשר דברנו שמחוייבת להיות סיוע ויחשב לה לעשה) אשרי לה ובלבד שיהי' לבה לשמים עכ"ל הקדוש עמש"ל בשם מרן האריז"ל בהקדמה ט' אות ד' ב' טעמים למה מ"ע שהז"ג נשים פטורות ונ"ל דריב"ב סבר כטעם הא' ורבנן ס"ל כטעם הב'

והבן

(ל) ע"ש מדברי הקדוש ארז"ל אין האיש חייב במצוה זו עד היותו בן י"ח שנים לחופה וכיון שעברו י"ח ולא נשא עובר בכ"י בעשה דאורייתא (ונ"ל דהגם שכתבתי לעיל דהב"ד אין כופין עד שיהי' בן ך' הוא מטעם שכתבתי לעיל בחלק המעשה עיי"ש אבל אעפי"כ מיפסל מדרבנן מי"ח ואילך כדין מבטל מ"ע. דמחוייב מרדות מדרבנן ומיפסל מדרבנן) א"ל רבי ומ"ש שבכל המצות בן י"ג וכאן בן י"ח לחופה א"ל בני ולא ידעת שאל ה"י הוא יסו"ד עולם בעלה דארעא ובהיותו בן י"ח נותן לו הכח לישא (הבן הענין בהיותו עדיין בן טו"ב טוביה גנז בגוויה ואח"כ כשנתגדל הטוב ח"י ח"י יקרא הוא הכ"ח והגבורה והשם הטוב יכפה. ועמש"ל דנלמד מיוסף הרומז ליסוד צדיק כי תולדות יעקב יוסף והי' בן טו"ב שנה ולא נשא עיי"ש)

(לא) ואעתיק לך עוד מן הנמצא כתוב בס' שושן סודות השייך למצוה הלזו לחלק המחשבה וז"ל סוד קו' מצות פ"ו השורש המונח שמי שמת ולא הניח אחר מותו זכר ונקבה הלכה פסוקה שלא קיים מצות פ"ו (והנה בעבור זה נ"ל דמש"ה החמירו מאד גם במצות לערב אל תנח למכור ס"ת בשביל לקיים מצות לערב א"ת הגם דהוא מדרבנן כי יש בכל זה מצוה דאורייתא כי אין אדם יודע כמה שנים יחי' הבן כי ברכות בנים ובנות הכל נוגע לדאורייתא כאשר אמר המלך החכם ברוח קדשו כי אינך יודע איזה יוכשר וכו' ויש להסתפק א"כ אברהם ויצחק ומשה הצדיקים הגמורים האיך מתו בלא נקיבות וי"א כי הם מהשמיטה ראשונה לא יצטרכו לנקבות לרמוז למשפיע ומקבל וסוד ויעש אלקים מעשה בראשית (נ"ל דרצ"ל כשתרצה לידע הסוד של שמיטה הלזו תתבונן במעשה בראשית שנאמר ויעש אלקים רמז לגבורה הוא כח השמיטה הלזו. ועיין מ"ש בפירושי לעיל על דברי הקדוש הקנה זצלה"ה) וטעם זו"נ כי העולם העליון אינו מתקיים מבלי מקבל ומשפיע עמש"ל בדברי הקנה ואם מתו בניו ונשארו בני בנים אם מא' לא קיים אם מב' (היינו מבן ובת נשארו בן ובת אפילו הבן מהבת והבת מהבן) קיים והטעם שבני בנים ה"ה כבנים לפי שכל העשר ספירות בנים ובני בנים (עמש"ל) והם מקיימים העולם ולכן גם בדוגמא די בזה ולפי שאין בי"ס אחד משנים רק אחד מאחד וכולה קשורים זה בזה ולכן אח"ד משנים (נ"ל שצ"ל שנים מאחד וכ"ה בקנה ועמש"ש) אינו מועיל

(לב) ע"ש וז"ל אמר המחבר לפי שפ"ו רומזת בדברים הרוחניים לכן א"א מבלי שנרחיב בה הדיבור ונאמר כי הסכמת כל חכמי המחקר לבקש ד'