דרך פקודיך נו

שלא הז"ג ג"כ לק"מ דאעפ"כ הרי הם חייבות רק ההשתדלות אינן חייבות משום דבלא זה א"א לחייבם בזה דאין סיפוק בידם דאין קישוי אלא לדעת הבן זה מה שנ"ל כעת). א"ל רבי א"כ נעשה פ"ו בנין אב ויהיו נשים חייבות בת"ת (הנה לפי פשוטו הקושי' אינו מובנת למה החזיק קושייתו דווקא את"ת ולא על כל מ"ע ולפי מה שפירשנו בסמוך יצדק דה"ק. כיון דאמרת דפטורות ממצו' היינו השתדלות שלה אעפי"כ חייבות מיקריין במאי דצריכין להיות סיוע לבעליהן בעשיית המצות א"כ נאמר ג"כ דמיקריין חייבות בח"ת היינו במה שהם מסייעות לבעליהן בדבר מצות. והנה לכאורה הקושיא הזו יכולה להיות על כל מ"ע שמסייעות לבעליהן אבל אפשר לומר דשאני פ"ו דמיקריין חייבות כיון שהם עושים בעצמם ובגופם המצוה הזו ממש שעושה הבעל משא"כ בשאר המצות שמשמשת האשה לבעל דהיינו בהושיט לו תפיליו וכיוצא בזה מצוה אחרת היינו שימוש ת"ח. משא"כ במצוה דת"ת אמרז"ל גדולה שימושה של תורה יותר מלימודה א"כ השימוש הוא עכ"פ מ"ע דת"ת וא"כ יקראו חייבות ולא אישתמיט שום תנא בשום דוכתא לומר חייבות רק אדרבא פטורות זה מה שנ"ל כעת והבוחר יבחר והש"י יאיר עינינו בדרך האמת). ואת"ל כתיב ולמדתם אותם את בניכם (ולא בנותיכם. וא"כ התורה מיעטה בפירוש שלא יקראו להם בשימושם מקיימי מצות ת"ח משא"כ בפ"ו אמרה תורה פרו ורבו על שניהם א"כ השמיענו התורה דיוחשב לה הסיוע למצוה עצמה) אימא למעוטי עכו"ם דלאו בני תורה נינהו א"ל בני משום דהוי מורא (איש אמו ואביו תיראו לרבות האשה) ופ"ו שני כתובים הבאין כאחד ואין מלמדין א"ל רבי מורא ופ"ו מיצרך צריכי דאי כתב רחמנא מורא (ר"ל ולא הוה אמר בפ"ו פרו ורבו לשון רבים) ה"א גבי פ"ו וכבש"ה כתיב איש שדרכו לכבוש חייב אשה וכו' (ולא יתחייבו אפילו בעזר וסיוע אם לא ירצו ויכולין להתבטל כל ימיהן) ואי כתב רחמנא פ"ו ולא כתב מורא (בלשון רבים תיראו) ה"א איש סיפק בידו לעשות אשה אין סיפק בידה לעשות (דרשות בעלה עלי') אימא לא תתחייב כלל (אפילו בזמן שאין לה מניעה מצד הבעל) ת"ל מורא וא"כ מיצרך צריכי ונעשה פ"ו בנין אב ויהיו נשים חייבות בת"ת (כמ"ש דהגם דהוי מ"ע שלא הזמ"ג עכ"ז יקראו חייבות כי שימושם ללימוד יחשב ולא למצוה בפ"ע ונ"מ לבטל מצוה אחרת מפני זה השימוש כי ת"ת כנגד כולן ולפי פירושם זה תבין למה דוקא אמר בכאן שיהי' פ"ו בנין אב ולא מור"א או שניהם בפ"ע אך הכונה עכ"פ כדמיון פ"ו היינו הגם שפטורין מעיקר המצות מוכבש"ה עכ"ז מיקריין חייבות מדאורייתא בסייעתן ושימושן נ"ל) א"ל בני מור"א לא צריך דאה"נ כשאין סיפק בידה לעשות פטור (וביש סיפק בידה יכול ללמוד מפ"ו ואעפ"כ אשמועינן במורא תיראו) וא"כ הוו שני כתובים הבאים כאחד וא"מ א"ל רבי ומ"ע שלא הז"ג דנשים חייבות מנ"ל א"ל בני ממורא ילפינן מה מורא וכו'. א"ל רבי והכתיב איש אשה שאין סיפוק בידה לעשות תפטר (לכאורה אין מן הצורך לטעם כיון דכתיב איש ויראה לי דה"ק לו יהא דתאמר איש למעט הקטן חד טעמא הוא דמ"ט אימעט קטן מן המצות משום דאין לו דעת עדיין ומיקרי אין סיפוק בידו וא"כ מהיכא דאימעיט קטן אימעט נמי אשה נ"ל) א"ל כתיב תיראו וגם אשה במשמע וכשסיפק בידה לעשות חייבת (להשתדל במצוה עצמה) א"ל רבי ונילף כל המצות שלא הז"ג מת"ת (דפטורות) להקל א"ל משום דהוה ת"ת ופ"ו (דפטורות מעיקר השתדלות המצוה כנ"ל) שני כתובים הבאים כאחד וא"מ א"ל רבי והאמר ריב"ב מחוייב בפ"ו (רצ"ל הוא מחויב לגמרי בעיקר המצוה) א"ל לדעתו לא אמרינן (דאין הלכה כמותו בזה ולדידיה אפשר לומר דס"ל דג"כ חייבות בת"ת דנלמוד מפ"ו ומורא בבנין אב ולא הוו ב' כתובים הבאים כאחד דמיצרך צריכי כנ"ל דמה