דרך פקודיך נד

מלתא דבדיחותא ובדחו רבנן ואת"כ פתח בשמעתתא

(ה) כמו בגשמיות לא יפעול פעולה להוליד אם לא בהרגש כל אבריו. כמו כן ברוחניות. ערוכה בכל ושמורה אם היה ערוכה ברמ"ח אבריך אז היא משתמרת וכו' כמשארז"ל

(ו) כמו במצוה הגשמיות צריך לכבד את אשתו כמשארז"ל אוקירו לנשייכו וכו' להיותה חפץ של מצוה כמו כן במצוה הרוחניות יהי כבוד תלמידך חביב עליך כשלך

(ו) כמו במצוה הגשמיות לא ישתה בכוס זה ויתן עיניו בכוס אחר. כמו כן ברוחניות כי קאי רב בהאי מסכת וכו': (ח) כמו בגשמיות אשר פריו יתן בעתו בזמן הראוי. כמו כן ברוחניות דבר בעתו מה טוב הלכות חג בחג. הלכות עצרת בעצרת וכו'

(ט) כמו בגשמיות יעזוב איש את אביו ואת אמו. ודבק באשתו והיו לבשר אחד ע"י האשה דייקא כמו כן ברוחניות הרבה למדתי מרבותי ומתלמידי יותר מכולם כי על ידם יוליד הלכות חדשות

ביותר

(יו"ד) עוד תדע קיי"ל הלכה למעשה האיש מצווה על פ"ו אבל לא האשה. ולמה אמר הכתוב פרו ורבו. ולא פר"ה ורב"ה (עמש"ל) נ"ל כעת להורות לאו הבא מכלל עשה היינו שאמר השי"ת לשניהם פרו ורבו. היינו כשהם ביחד. אבל לא יפתח מקורו בהעדר בת זוגו ויזרע לריק ח"ו וג"כ יורה דוקא בזמן שהנאת שניהם כאחד אבל לא יריק לאשפות חוץ לדרך ח"ו שאם הוא נהנה והיא אינה נהנית והנה כמו כן ברוחניות יכוין להוליד ע"י שכלו עבדים לאלקי עולם בהאיר שכלם בתורה ולהשיבם לעבודתו ית"ש שאז הוא נהנה והם נהנים. משא"כ בזרעו ד"ת לריק דהיינו שימכור ד"ת וידרוש בעבור שיכבדוהו וירבו הונו וכיוצא

הנה אתה הראת לדעת כמה עניינים דומה בדומה מצות פ"ו ברוחניות התורה כמו בגשמיות ואתה תוסיף אומץ ותבין דבר מת"ד. כי לא הבאתי רק אשר עלה ברעיוני לפי שעה וכ"ז אגב אורחא להתוודע ולהיגלות אשר אפשרי לקיים המצוה בכל עת ובכ"ז. כי התורה נצחית היא. ואבאר לך אגב אורחא אופן קיום ענפי המצוה בכל עת וזמן. לפי מ"ש האריז"ל בטעם המצוה להעלות רפ"ח ניצוצין א"כ בכלל זה ענף המצוה להשתדל בכל ענייניו להרבות כבוד שמים להעלות ניצוצי הקדושה המשוקעים בקליפה בכל ענייני מעשיו כן באכילתו ושתייתו ומו"מ ודיבורו והילוכו כידוע ליודעים כי זה כל אדם לרבות ענפי הקדושה (והוא בכלל מ"ע דפ"ו) ובעוסקו בענייני העוה"ז מבלי כוונה זו הוא מייגע א"ע לריק הגם דלאו כל מוחא סביל דא לכוין פרטיות הכוונת בכל ענין עכ"ז המשכיל והנותן עיניו על דרכיו צריך לכוין לזה עכ"פ כוונה פשוטה בכל ענייניו שיהי' לש"ש ולבקש מהשי"ת שיעשה למען חסדו. ויוחשב כאילו הי' יודע לכוין פרטיות הכוונות לכל ענין להעלות ענפי הקדושה וע"ז נאמר ושם דרך אראנו בישע אלקים. ודרשו רז"ל מי ששם אורחותיו בעוה"ז וזהו אראנו בישע אלקים היינו ישועתו ית' כביכול זה מיקרי ישועתו ית' בהעלות ענפי הקדושה והבן ועתה נחזור לדברי הקדוש שאמר שאל ישיאך לבך לעשות כבן עזאי כי לא ימצא בזמן הגלות כבן עזאי אלא ישא אשה ואם נשא בת ת"ח הנה נדבק דיבוק אמיתי בלי משל ודמיון (נ"ל דרצ"ל דהגם דכל הזיווגי' מרמזים לדביקות עליון עכ"ז בנשאו בת ת"ח היא דיבוק אמיתי בלי משל רק הוא דבוק בשכינה ממש כי זרע הת"ח הוא מהקדוש' וכענין אמרז"ל ובו תדבק וכי אפשר לדבק בשכינה רק הדבק בת"ח וכו' והנה המזדווג בזרעו הנה הוא דיבוק אמיתי). עשה איבריו בטהר' ושמר חותם המלך והכינו עם כל אבריו מרכבה וכסא מוכן לשרית עליו השכינה. הוא שנאמר את יי' אלקיך תירא אותו תעבוד ובו תדבק בודאי כי את