דרך פקודיך נג

להוליד גם בגשמיות ואז יתרבה גם השכל ביותר כי כל האדם שיוולד יהי' לו שכל משכיל והבן ונ"ל דמש"ה פטר א"ע ב"ע באמרו מה אעשה ונפשי חשקה בתורה כי גם לפי מש"ל שהי' מוכרח ואנוס עכ"ז יכול להיות חשוקה אחרת בעולם שע"י תשוקה הלזו יתבטל תשוקת כח המוליד כגון מי שרודף מאד אחר תאוות הממון וכי צא ובטל ממנו הרגש כח המוליד ואעפ"כ איש כזה לא מיקרי אנוס ומחוייב לעסוק ברפואה דהיינו לבטל התאוה הזאת מלבו עד אשר ישוב להרגיש תאוות המוליד כיון שלא קיים המ"ע דאורייתא בשום ענין משא"כ בחשק התורה הנה אם לא קיים המצוה בגשמיית אעפי"כ קיימה ברוחניות. ועוד חיזק דבריו בן עזאי באמרו אפשר שתעשה (המצוה הזאת) ע"י אחרים והנה לכאורה דבריו תמוהין. א"כ נאמר כזאת בכל המצות בציצית ותפילין אך הוא אשר דברנו להיות שאמר שאעפ"כ הוא מקיים המצות ברוחניות שהוא ג"כ מחייבת. ואם יפנה מחשבתו מחשק התורה כדי להוליד בגשמיות הנה תתבטל ממנו מצות פ"ו ברוחניות בעסק התורה הולדת השכל וזה א"א לעשותה כ"כ ע"י אחרים. כי לאו כ"ע גמירי בתורה להוליד ברוחניות משא"כ בגשמיות אפשר לעשותה ע"י אחרים הבן הענין ויונעם

לך

(כז) ממוצא דבר זה תשכיל ותדע אשר חיוב גמור הוא לקיים מצות פ"ו בשכל המוליד בתורה בכל עת ובכ"ז ונ"ל דמשום זה אמרו רז"ל בסגולה ושבע ילין וכו' כל המשביע עצמו מד"ת ולן בל יפקד רע היינו שאינו בא לידי הוצאות ז"ל ח"ו כי הנה בעת שאין הזמ"ג להוליד בגשמיות הנה בביטול המצוה הוא אזיל בפרודא ואם יש חשש ח"ו להתעוררות כח המוליד הגשמיי להשפיע אל החיצונים והסגולה לזה לקיים המצוה להשביע א"ע מן ההיתר ואז אין כאן בית מיחוש ודוק אמרם ז"ל. כל המשביע א"ע מד"ת היינו להוליד ולחדש אי"ה ענין שע"י יהיה שבע כי אין שביעה רק בהוליד ענין מחודש כמו שידעת מהולדה הגשמיות הבן הענין. והנה לפי"ז תראה כמה עניינים דומה בדומה פ"ו ברוחניות כמו בגשמיות. ודינם שוה אזכיר לך המזדמן בשכלי לפי שעה וטהר ידים יוסיף אומץ

(א) הדין הוא במצוה הגשמיות שלא יצא י"ח המצו' כ"א בהוליד בנים ראוים להוליד. משא"כ בהוליד סריסים. ה"ה בהולדה הרוחניות. כל מי שיש בו יראת שמים דבריו נשמעין. ומיילדין גם את האחרים השומעים ומתפעלים מדבריו. משא"כ בדבר ד"ת באין מורא שמים עליו. אין דבריו נשמעין ואין אחרים מתפעלים והוא כמוליד סריסים ח"ו

(ב) כמו בגשמיות אפילו קיים המצוה מחויב לקיים לערב אל תנח כמו כן ברוחניות לא יספיק לו בימי זקנתו ללמוד החידושין שחידש בבחרותו רק בכל פעם יוסיף אומץ כי זקני ת"ח כ"ז שמזקינין דעתן מתיישבת עליהן וכ"ה לענין התלמידים היו לו תלמידים בנערותו. יהיו לו תלמידים גם בזקנותו כמו שאמר ריב"ל בגמ'

(ג) כמו בגשמיו' מחויב להזריע דוקא באשה ראויה וכשירה כמו כן לימוד שכליות תורתו דייקא לתלמידים ראוים וכשירים משא"כ הלומד לתלמיד שאינו הגון כזורק אבן למרקוליס דייקו בדבריהם. כמו הזורק אבן למרקוליס ומכוין לעשות מצוה לבטל ע"ז ואדרבא עושה עבירה שזהו עבודתה כן הלומד לתלמיד שאינו הגון. ומכוין לקיים מצות פ"ו בשכל התורה ואדרבא עושה עבירה כי הוא יבוז לשכל מיליו ויוציא ד"ת לדברי הבאי וכענין השאלה ההוא מטרוניתא לתנא. יהב חכמתא לחכימין לטפשים מיבעיא והשיב אלו הי' נותן לטפשים היו מהרהרין בה בבתי כסאות ומרחצאות. והכוונה לדעת כנ"ל שיוציאו ד"ת לדברי הבאי ולטפשותם או לקנות בהם עושר וכבוד

וכיוצא

(ד) כמו במצוה הגשמיות ישמח את אשתו בדבר מצו' ויפייס ואח"כ יבעול כמו כן ברוחניית. רבה קידם השמעתתא אמר