דרך פקודיך נ

שותפים יש באדם הקב"ה אביו ואמו. אביו מזריע הלובן ואמו מזרעת האודם כי כן הוא שזרע האב מצד הרחמים כרחם אב וכו' וזרע האם מצד הדין ע"כ זה לבן וזה אדום. והמוח שהוא לבן הוא מוח הראש הוא מאביו וכל התולדות וההמשכות של פניו (נ"ל שצ"ל מן שלפניו) שכן הדוגמא למעלה שמוח הבן הוא הת"ת ממוח האב הוא החכמה נמשך וע"כ המוח כמו היו"ד לפי שהוא רומז בחכמה ולכן כשיבא שום דבר על הספירה במוח (נ"ל שצ"ל על המוח) מיד הוא מבולבל בדעתו וכל תולדות האדם הם במוח בכח ומן הכח יפרדו. ועל המוח יש רשומות דקות מאוד ועל שבמוח כל תולדות אדם בכח ע"כ אמר הקב"ה לקין קול דמי אחיך צועקים ר"ל דמו ודמי זרעו כי לא אמר דם אלא דמי והטפה שהולד נוצר מן המוח נמשכת ומתפשטת בחו"ט השדר"ה (הוא בנזי' הדעת המתפשטת אל הגוף ועיין במאורי אור ועיין לקמן) ומשם לגידין מכאן ומכאן עד הברית ומן הברית מקבלת האשה. ועתה בני הבן שדגמת אדם ממש הוא במרכבה עליונה ואיך שהאציל נאצל מן הוי' הא' הנרמז במוח ויורד לחוט השדרה הרומז לת"ת ישראל (עמש"ל הדעת המתפשטת אל גוף והגוף הוא הת"ת) ומשם ליסוד הוא הברית ומן הברית לאשה ומן האשה בעולם השפל וראה עתה בני והבן קדושת האדם הטפה שנוצר ממנה מה רומזת. אשרינו ואשרי יולדתנו המקדש עצמו בשעת תשמיש ואשרי הולד הנוצר מן הטפה ההוא כי כפי המחשבה הזכה והנקי' כן יהי' העובר ראה בני ענין גדול ומי שאינו חס על נפשו לקדש עצמו לא ימשוך נפש טהור לבנו (הגם שיארע לפעמים בהיפוך עמש"ל בשם האריז"ל עכ"ז זה הוא דרך אחרת ממפלאות תמים דעים. אבל להיות מעשה האדם גורם לנשמה טהורה זה דוקא ע"י קידוש והבן). זכאים אתם צדיקים שמשתדלים בתורה ויודעים דרכי השם ומקדשים עצמם בקדושת הקב"ה ובעבור זה מושכים רוח קדושה מלמעלה על בניהם כולם זכאים טהורים ונקיים ונקראים בני מלך בני קדושים. וי להם לעמי הארצות הרשעים שאינם עוסקים בתורה לדעת דרכי אלקים לקדש עצמם ואת בניהם אבל הם משמשין באכזריות בעזות מצח בלא כיונה ובעבור זה בניהם ובני בניהם עזי נפש עזי פנים אינם מבחינים בעזותם בין צדיק לרשע. כי באמת מסטרא דנים דמסאבא אינון כי אביהם המשיכו להם הנפש הזאת מסטרא דמסאבא זהו ונטמתם בם אתא למסאבא מסאבין לי'. וראה פחיתות ונבזות עזות וטומאה השרושה עמהם ישלם להם השם כפעלם ואם הי' מבין את האמור בשעה שמכניסין אותו לחופה (כי אז הוא יסוד ושרש של המצוה והיסוד שורש הכל) ומברכין איתו בשבע ברכות לא היה להם לשום בדעתם לומר (רצ"ל כי לא הי' מהראוי להם לשום בדעת ואמר) מה הז' ברכות האלו (אשר בודאי מרמזין למדות עליונות) כנודע אבל הוא עומד כאבן דומם גם הם בעונותינו אינם מברכין בעדו (רצ"ל כיון שהחתן בעצמו אינו מכוין גם ברכת המסדרים לא יתכנו בעדו. או ירצה שגם המסדרים אינם מכוונים לברך בעדו ובשבילו רק כדוגמת אנשים מלומדה נ"ל) רק מברכי האשה (רצ"ל רק זה צריך להיות עיקר הכוונה שמברכים האשה) (לעשו' התעוררת למעלה שהאשה צריכה להתברך בשבע ברכות כי האשה השביעית ומקבלת מו' קצוות שפע וברכה וע"כ מברכין כל הנשים בשבע ברכות וע"ז מתברכת גם כנסת ישראל עכ"ל הקדוש

(כד) עוד אשמיעך את דברי אלקים מדברי הקדוש הנ"ל בספרו על המצות עם קצת ביאור כנ"ל וז"ל גם אמר הכתוב פרו ורבו ומלאו ונתעוררו חז"ל בענין ואמרו ב"ה לא יבטל אדם מפ"ו אלא א"כ יש לו זכר ונקבה ובש"א שני זכרים ופליגי תנאי אית דאמרי דב"ה אמר זכר או נקבה ואית דאמרי זכר ונקבה והלכ' כב"ה דלא יצא מפ"ו עד שיעשה בן ובת א"ל רבי א"כ אברהם אבינו יצחק משה נח הצדיקים מה יהי' שנחסר מהם מצות פ"ו