דרך פקודיך מד

יחוד פנים בפנים ב' פעמים פנים בגי' שלל וזהו שאמר אויב ארדוף אשיג אחלק שלל היינו כוונתו להפריד היחוד ח"ו וכן מצינו באמו של סיסרא אמרה הלא ימצאו יחלקו שלל. ובזה יש לפרש כוונת התנא בלא עושר בגי' תקע"ו בגימ' היחוד השלם היינו יסוד מלכות מנין תקע"ו בריתות שנכרתו על כל מצוה שבתורה והנה השרוי בלא אשה שרוי בלא עושר זולת היחיד הנ"ל וזה שהביא לראי' אשת חיל ושלל לא יחסר היינו יחוד פנים בפנים נ"ל) בלא עטרה לבעלה שנאמר אשת חיל עטרת בעלה והכוונה כשהיא כלולה עם המרכבה העליונה אז היא עטרה לבעלה ודע כי שמה עטר"ה ורצו"ן ובי"ת (נ"ל אחר שתעיין בס' מאורי אור עטר"ה עם האותיות בגי' רפ"ח כי ע"י מתבררים הרפ"ח ניציצין ונכלל בקדושה עמש"ל בטעם המצוה הזאת למרן האריז"ל והנה כשתעמיק ותעיין בלשון הקדוש שאמר בלא עטרה לבעלה דקדק לבאר תיבת לבעלה ולכאורה הוא שפת יתר דגם כל אינך לבעלה הדברים אמורים ולהבין זה אעתיק לך לשון הרב במאורי אור וז"ל עטרה ע"ה גימ' מנצפ"ך עם האותיות כי שם בעטרת ז"א עומדים הה"ג ועם האותיות גי' רפ"ח כי בה נבררים הרפ"ח ניצוצין עכ"ל. והנה חזה תתבונן כי הה"ג אשר הם בעטרת ז"א עיקרים הם להיות הנוק' והנה בעת היחוד מתעורר העטרה דילי' בכח הה"ג דבי' משא"כ בהעדר היחוד ח"ו. וז"ש הקדוש בלא עטרה לבעלה דייקא. והשם הטוב יכפר בעדינו ולא יאמר פינו דבר שלא כרצונו)

(ז) בענין עשיית המצוה בקדושה אעתיק לך עוד דברי הקדוש הנ"ל בקצת ביאור בכ"מ המצטרך כי גם זה שייך לחלק המחשבה וז"ל וראה והבן סוד זיוג אדם באשתו כמה גדול הוא כשהוא לש"ש ולקדושה לא כאלו שחוזרין אחר הממון ואחר היופי (הנה יקשה לך ידיד הנעים פשיטת דברי תורתינו ממעשה דיעקב אבינו עם רחל נראה שהידר אחר היופי דהרי מבואר ועיני לאה רכות ורחל היתה יפת תואר וכו' ויאהב יעקב את רחל ויאמר אעבדך ש"ש ברחל וכו' הגם שהדברים עתיקין בעובדא דאבהן דעלמא עכ"ז גם לפי פשוטו הלא כל מעשיות שבתורה ללמד דעת לכל אדם בכ"מ ובכ"ז אך הענין הוא לפי מ"ש בענין אברהם שאמר לשרה הנה נא ידעתי כי אשה יפת מראה את והתעוררו רבז"ל על תיבת נא משמע כעת לשלול הקודם להורות דעד עכשיו לא הכיר בה. רק עכשיו שראה בבואה שלה במים. והנה יקשה לי הקטן וכי ס"ד שאברהם אבינו שקיים כל התורה כולה ואפילו ע"ת יעבור על דברי חז"ל דאסור לקדש את האשה עד שיראנה. וגם קשה אומרו כי אשה יפת וכו' לו יהי' כדברי חז"ל שלא הכיר בה היותה יפת מראה עד היום אבל עכ"פ הכיר בה היותה אש"ה והתחדשות ידיעתו היא רק היותה יפת מראה. א"כ לא הל"ל רק הנה נא ידעתי כי יפת מראה את ע"כ נ"ל הקטן דודאי בכל המצות שבתורה מצוה להדר אחר הידור המצוה ביופי כל מה דאפשר זה אלי ואנוהו. סוכה נאה לולב נאה. והנה בודאי לא נשתנית המצוה הלזו. כי גם האשה חפץ של מצוה. ומהראוי להדר אתר יופי המצוה כל מה דאפשר. רק להיות דבמצוה הזאת כרוך היצה"ר אחר החטא של אדה"ר ולתאוה חומריית יבקש האדם בהיתר ובאיסור. הנה מראוי עפ"י התורה להיות עוצם עיניו מראות ולא יפנה אל הגלולים. אבל אבהן דעלמא הן המה שהיו תיקוני של אדה"ר וביטלו היצה"ר מגופם. והי' ענין המצוה הזאת מבלי בושה כתפילין וציצית ואתרוג דלא יתבייש האדם לבקש יופי המצוה כל מה דאפשר וג"כ לא יתביישו עשות המצוה כענין אדה"ר קודם החטא ויהיו שניהם פרומים ולא יתבוששו. ועפי"ז נבא אל הענין דבודאי אברהם אבינו קיים מאמר רז"ל ולא קידש את שרה עד שראה אותה בהידור ויופי כי אדרבא הידר אחר יופי המצוה. כי הי' הענין אצלו מבלי סוג יצה"ר רק אדרבא