דרך פקודיך מא

**א"ע יצא י"ח המצוה המחויבת מדאורייתא וכמש"ל הדיבור ולפי הדברים הנ"ל יוצא בטוב טעם דלפעמים גם פחותי הערך גורמים להמשיך נשמות גבוהות מחמת טעות החיצונים הגם שבודאי טובה גדולה אל הנשמה הנמשכת כאשר יקדש א"ע כאשר יתבאר בסמוך והוא דבר חיוב אל האדם עכ"ז בדיעבד יצא י"ח ויתבאר עוד אי"ה ע"כ הג"ה:

)** נותנים מצד רוחם בשעת הזיווג ב' כסויים לנשמות א' מן האב וא' מן האם כי הנשמה שיהי' הולד הוא מחו"ג רזין עילאין (רצ"ל הנשמה הוא מזיווג העליון דזו"ן כביכול ג"כ הלובן הוא בחי' החסדים מן האיש מ"ד. והאודם הוא בחי' הגבורות מן האשה מ"ן) והלבוש מאביו ואמו ולבוש זה מסייעו לעשות מצוה כי הוא א נו יכול לעשותם שהוא קטן ובפרט אם הוא מגולגל כי אין עונותיו מניחים לעשות מצות וצריך סעד לתמכו בזה הלבוש וכן אם הנשמה חדשה היא ולא הורגלה להיות בעוה"ז. באופן כי המסייעו אינו רק זה הלבוש. ואפילו השפע שנותנין מן השמים הוא ע"י הלבוש וזה הענין שותפות האדם עם אשתו בולד. ובזה תבין כמה החמירה התורה על האדם לקדש א"ע בשעת תשמיש כנודע ואם יקדש האדם א"ע ימשך בנשמה ההיא לביש קדוש שעי"ז יזכה לעבוד את ה' אעפ"י שהיא נשמה גדולה צריכה אל קידוש אביו ואמו בשעת תשמיש להוציא לו לבוש מעולה ולא יהיה לבוש זה סיבה לחטא דוגמת יצה"ר נמצא שאם יחטא הבן העונות **(כאן יש השמטה עיין בסוף הספר)** הוא תהו ושממון ושם הוא מדור הקליפות שלא נכללו ברזא דדיוקנא קדישא דאדם ולכן תמיד הם מבקשים להרוס הבנין ולהיות מקום תהו ושממון ודיורא דילהו במקום מדבר ושממין כמד"א ושאיה יוכת שער וכבר נודע שבעת שבירת הכלים נפלו ניצוצי קדושה אשר שלטה בהם רזא דמחשבה במקום תהו שהוא הסט"א וזהו עבודת האדם שצריך להעלות אותן ניצוצות ממקום מדבר למקום יישוב שעי"ז נה"ק עולים בסוד מ"ן לזו"ן והם מחדשים אותם ונעשה מהם ציורים של קדושה למעלה במקום ששלטה דם רזא דמחשבה כמ"ש בסו"ד כך עלה במחשבה וז"ס מצות פ"ו שמבואר בזהר שהוא להרבות הדמות וצלם אלקים כי כל מי שמקדש א"ע קודם הזיווג ומכוין לעשות יחוד למעלה לזו"נ ע"י תפלתו שצריך להתפלל קודם הזיווג כמ"ש לקמן וע"י כוונתו הוא מעלה אותם ניצוצות ממקום תהו שהוא הסט"א למקום ישוב שהוא הקדושה ואז מתרבה הדמות והצלם אלקים בסוד המחדש בטובו בכל יום תמיד מעשה בראשית וזה היה כוונת המאציל תחלה שכ"מ ששלטה שם רזא דמחשבה לא ידח ממנו נדח כי לא לתהו בראה רק לשבת יצרה שיחזרו כל הניצוצות ממקום תהו למקום יישוב ומי שלא קיים מצוה זו הרי הוא ממעט הדמות והצלם וכמו שהוא אינו מהדר להחזיר נה"ק מן הסט"א למקום קדושה כך נשמתו וכו' אינו עולה למקום קדישה ואינו נכנס במחיצתו של הקב"ה ואם יש לו זכות הוא חוזר לבא בגלגול לתקן מה שעיוות (לא הבנתי דברי הרב בזה שכתב ואם יש לו זכות חוזר וכו' כי לכאורה בהכרח יבא בגלגול עכ"פ כיון שהוא מ"ע ולא קיימם ה"ה מחוסר אבר וכמש"ל בשם מרן ז"ל) כי זה הוא תכלית בריאת האדם ועבודת בוראו לעשות רצון קונו וכיון שאינו עושה רצון בוראו הלא לתהו בראה לכן הגדיל בזה עונש מי שאינו רוצה לקיים המצוה זו והנה כשמעלה האדם ע"י כוונתו הנה"ק אם הם עולים בסוד מ"נ ועי"ז היא באה אל המלך ומזדווגה עמו שהוא סוד העונה ועי"ז היא מקבלת שפע אור מלמעלה שהוא מזונה מזון רוחני קדוש בסיד הכתוב ממרחק תביא לחמה וזהו שארה שהיא מזונה ואותם ניצוצות נעשה מהם ציור קדוש ומלבוש אל השכינה וזהו כסותה וז"ס שארה כסותה ועונתה לא יגרע ואם שלש