דרך פקודיך לז

משא"כמ אחר ח"ת מחוייב כל איש ישראלי להשלים כל שיעור קומתו והבן אבל עפ"י הפשט לא נדע) ועוד קשה מיצחק שראהו אבימלך מצחק את רבקה אשתו והי' בשנת רעבון והנה יש לתרץ דבלא קיים עדיין המצוה הותר לשמש ויצחק ולוי לא הי' להם בנות. אך לפי"ז דא"כ יוסף לא היה לו בת ומה שנ"ל דודאי בשעת עונת"ה מותר אפילו ביש לו בנים כגון ליל שבת וליל טבילה דהרי כתב ב בתורה סתם ועונתה לא יגרע רק מפורסם הענין דיוסף עם אחיו היו מחולקים בדין להיות דאבות עם בניהם קיימו כל התורה עד שלא ניתנה והיתה סברת השבטים כיון דהם מקיימים התורה יצאו מכלל בני נח אפי' להקל היינו אפילו בדבר שיש חומרא לב"נ וקולא לישראל מותרים להקל ויוסף הי' סובר דאין להם רשות לעשות רק כחומרת התורה אבל לא להקל דלא יצאו מכלל ב"נ מצד בחירתם בתורה וע"כ הי' סוברין שאוכלין אבר מ"ה. שאכלו שליל הניתר בשחיטת אמו ולב"נ נאסר שליל בחייו עיין כ"ז בדרושים הנפלאים של הרב בעל פרשת דרכים ותמצא מעדנים לנפשך והנה אנן נמי נימא בנידון דידן דבאמת התשמיש בשנת רעבון נאסר לב"נ אפי' לחשוכי בנים. ונ"ל דנלמוד זה מדכתיב ויאמר להם אלקים פרו ורבו וכו' וסמוך לי' ויאמר אלקים הנה נתתי לכם את כל עשב וכו לכם יהי' לאכלה. דלכאורה למה משמיענו שאמר זה להם השי"ת. הל"ל סתם ויתן י"י אלקים להם את כל עשב וכו' לאכלה ועכ"פ הל"ל ויאמר וכו' לכם יהי' לאכלה כל עשב וכו' למה התחיל הנה נתתי לכם כל עשב וכו' ומסיים לכם יהי' לאכלה. ע"כ צ"ל דהש"י צוה להם מצות פ"ו. ואמר להם אין לכם מניעה ממצות פ"ו כי כבר נתתי לכם כל עשב וכו' לכם יהי' לאכלה. ואין כאן שנת רעבון ע"כ תתעסקו בפ"ו. ש"מ דבשנת רעבון נאסר להם אפילו בלא קיימו פ"ו. וכשניתנה תורה נתחדשה הלכה ועונתה לא יגרע דהוא מצוה בפ"ע רק לישראל. וסתם נאמרה אפי' בשנת רעבון. וא"כ יוסף אזיל לשיטתו דלא יצאו מכלל ב"נ רק להחמיר אבל לא להקל ע"כ לא שימש מטתו בשנת רעבון. והשבטים אזלו לשיטתן דיצאו מכלל ב"נ אפי' להקל. ע"כ לוי שימש מטתו ויצחק ג"כ הוה ס"ל כשבטים נ"ל. לפי"ז יהי' הדין כך דבליל עונה מותר אפי' בקיים פ"ו ושלא בשעת עונה האמורה בתורה אסור אפי' לחשוכי בנים זה מה שנ"ל ולא להלכה ולא למעשה. רק הנלפע"ד כתבתי וחוץ לזה נ"ל דחומרא זו דוקא למי שיודע שאין יצרו מתגבר עליו אבל למי שיש חשש שיצרו מתגבר עליו ויבא לידי הוצאת ז"ל ח"ו דעון חמור הוא בודאי יותר טוב שישמש מטתו דמוטב שיאכלו ישראל בשר וכו' זה מה שנ"ל ואי"ה בחלק המחשבה אכתוב הנלפע"ד מה יכוין אם הגיע לדבר הזה לשמש מטתו בשנת רעבון ח"ו ע"ש

(טו) אמרו רז"ל (סנהדרין לז) גלות מכפרת על הכל שנאמר כה אמר י"י כתבו את האיש הזה (יכני' מלך יהודה) ערירי גבר ולא יצלח בימיו כי לא יצלח מזרעו איש יושב על כסא דוד ומושל עוד ביהודה ובתר דגלה כתיב ובני יכני' אסיר בנו שלתיאל בנו אסיר שעיברו אמו בבית האסורין שלתיאל ששתלו אל שלא כדרך הנשתלין גמירי שאין האשה מתעברת מעומד והיא מתעברה מעומד (שהי' בית האסורין צר ואין מקו' לשכב ושלשלו שם אשה. רש"י. והוא במדרש שהשתדלו בזה הצדיקי' שבדור שאמרו וכי בזמנינו התבטל זרע דוד ח"ו ופייסו את המגדלת והמגדלת למלכה ומלכה למלך ופיחתו את המעזיב' ושלשלו שם אשה עיי"ש) ד"א שלתיא"ל שנשאל על אותו אל (להתיר לו גזיר' שנשבע שלא יהיה לי בן והתרו לו פמליא של מעלה ושבועה כתיבא בההוא פרשה רש"י) דכתיב שם חי אני נאום י"י. והנה נשמע מזה דבמקום מצוה וא"י בע"א מותר לשמש מעומד כמ"ש בחלק המעש' ומכש"כ לאפרושי מאיסורא כגון כשמתיירא שלא יבא לידי עבירה נ"ל

(טז) ומה שיש לדקדק בדברי חז"ל הללו הוא. א' דלפי הפשט הראשון שלתיא"ל מל' שתילה ולא נשמע דשאל השי"ת על נדרו הנה שבועה מפורשת בפסוק. ב' גם