דרך פקודיך לה

עכ"ז לא תיקנו ברכה על הנאה זו נ"ל הטעם דלא ניתנה להנאה רק למצוה וג"כ אין מברכין משום דמיכחש כחיש רק מברכין בהתחלת העשיה ברכת אירוסין ונשואין ועיין בפרמ"ג ריש ה' ברכות באו"ח בפתיחה וכדומה שראיתי באיזה פוסק טעם למה אין מברכין ברכת אשר יצר וכעת נ"ל דלא שייך לברך ברכת א"י דברכת א"י נתקן להודות על פתיחת הנקבים המוציא המותרות דאם הי' נסתם הי' קשה לגוף וא"א להתקיים משא"כ בנידון זה אפילו לא הי' מוציא הי' קיום לגוף ויש להתבונן עוד למה לא תיקנו ברכת המצוה קודם הזיוג והנה דודי זקני הרב הקדוש אור ישראל כק"ש מהו' אלימלך זצוק"ל כתב בספרו נועם אלימלך בפ' וישלח שראה בפוסקים דמש"ה לא תיקנו ברכה משום דא"א למצוה הזאת שתעשה בלא ציחצוחי תאות יצה"ר ואני הקטן לא ראיתי זה בשום פוסק ולא ואינו אינה ראי' ונאמן עלינו הקדוש זצק"ל. ול"נ עפ"י הסברא שכתב הרמב"ן דאין מברכין על המצוה התלויה בדעת אחרים כמו שאין מברכין על הצדקה דתלוי בדעת אחרים אם ירצה המקבל לקבל ה"נ בנידון דידן דאסור לכוף את האשה וג"כ עיקר המצוה הוא פרי' ורבי' ומי יודע אם תתעבר נ"ל ואעפי"כ כתב מח"ו הרב החסיד המקובל מהרצ"ה הנ"ל הגם שלא תיקנו שום ברכה על המצוה ועל ההנאה אעפי"כ ירא שמים ישבח ויודה בכל לשון שמבין על ההנאה כיון דבעל כרחו נהנה יתן הודאה לשמו ית' על ההנאה בכדי שלא יהנה מן העוה"ז בלא ברכה ותהלה. ואז תחזור ההנאה לבעליה ולא ימעול בקודש

(ז) זמן הזיווג הוא אחר חצות לילה (יפורש הענין לקמן חלק המחשבה טעם עפ"י קבלה) וגם בטבע הרפואה כך הוא ולדעתי בכל דרכיך דעהו כתיב וכל ערום יעשה בדעת וכאשר יתבאר אי"ה לקמן בחלק המחשבה

(ח) עפ"י הקבלה (כאשר יתבאר לקמן) לא הותר הזיוג בחול רק לעם הארץ אבל עונת ת"ח משבת לשבת. ובש"ס דילן לא נשמע איסור לת"ח בחול רק דהעונה האמורה בתורה הוא בחובה לת"ח משבת לשבת נ"ל הקטן דכל זה הוא למצות עונה דהגם שקיי' מצות פ"ו מדאורייתא עכ"ז מחוייב לקיים עונ'. לבל יעבור על הלאו שבתורה ועונתה לא יגרע הנה עונת ת"ח הוא משבת לשבת אבל מי שלא קיים המצוה מדאורייתא הנה לדעתי אסור להחמיץ המצוה רק מחוייב להשתדל במצוה בכל עת המוכשר עפ"י תכונת גופו ובריאותו (כי וחי בהם כתיב) עד שתתעבר אשתו והנה בעת עיבור ויניקה אין קפידא בשום זמן גם לדעת חכמי הקבלה כמבואר להלן) ועד שיקיים המצוה דאורייתא הנה יתנהג עפ"י חומרת בעלי הקבלה אם אפשר לו בלא חטא זה מה שנ"ל ואפשר גם חכמי הקבלה יודו לזה. ועיקר קפידתם הוא במי שכבר קיים המ"ע דאורייתא אז ישתדל ליתן פריו בעתו דייקא בכדי להמשיך נשמות טהורות וקדושות ויתבאר עוד אי"ה

(ט) ודע דגם עפ"י הקבלה ימים טובים וראשי חדשים הם זמני עונה. ומסוגלי' להמשיך נשמות קדושות כאשר יתבאר אי"ה

(יוד) ליל טבילה הוא בחיוב מדינא דגמ' הוא בברכות (דף כ"ד ע"א) דאשכח לתפילין בין כר לכסת וכו' והוה ידענא דהוה ליל טבילה ש"מ דליל טבילה הוא בחיוב עפ"י הדין. וגם דפת חכמי הקבלה כן הוא

(יא) חייב אדם לפקוד את אשתו בשעה שיוצא לדרך ובשעה שבא מן הדרך והוא מדינא הגם שכל אלו העניינים מישך שייכי למצוה עונה ציינתים בכאן במצות פ"ו להיותם עניין אחד כאשר יתבאר אי"ה בחלק המחשבה

(יב) כשרואה שאשתו משדלתו בדברים מצוה לפוקדה. והוי לי' בנין דמעלי ונ"ל דגם המקובלים מודים לזה אפילו אינו בשבתות וי"ט דעיקר אזהרת המקובלים הוא בכרי להמשיך נשמות קדושות משא"כ ימי החול אינם מסוגלים לזה אבל בנידון הזה נפקא לן מן התורה דהוי לי' בנין דמעלי. דלמדנו זה מלאה שיצא ממנו יששכר

(יג) רב כהנא הוה גני תותי פורי' דרב שמע