דרך פקודיך לא

(ה) טעם למספר שס"ה ורמ"ח. כתב הרב מרן ז"ל וז"ל (רוצה לבאר שם טעם אומרם שמי עם י"ה שס"ה זכר"י עם ו"ה רמ"ח) והענין הוא כי הלא הגידין אשר בהם בחי' הדם מתפשט לחיות הגוף כנודע הנה הם רמוזים בשם י"ה במילואו שמי עם י"ה שס"ה והענין כי חיות האדם נמשך מאו"א הנק' י"ה והוא באופן זה י' דשם י"ה במילואה גי' ך' ה' של שם. שהוא סוד אימא אשר בה סוד הצינורות (נ"ל דצ"ל הציורי"ן) סוד וייצר י"י וכו' כי ה"ם נקודת צירי ולכן ה' של שם הרומז בה נצטיירה בסוד ב' ציורים כי צורת ה' הוא ד"י או ד"ו ושניהם גי' ך"ד עם יו"ד (הנ"ל) הרי הכל בגי' דם כי הדם הוא נמשך מאו"א לגידים כי כל חיות נמשך מאו"א ולכן השס"ה גידין הם למעלה בשם י"ה שהוא גימט' ט"ו ועם ב' אותיות י"ז בגי' גי"ד וכו' ואמנם היות מספרים שס"ה גידין הוא ג"כ משם י"ה כי הלא בארנו כי שם י"ה הוא גי"ד שהוא י"ז והנה גם הוא ד"ם כנ"ל. וכאשר נמנה גי"ד פעמים ד"ם וכו' יהי' גימ' תשמ"ח תסור שס"ה גידין לו ושס"ה לה נשאר ח"י וזה גי"ד עם הכולל גי' ח"י וה"ס הגיד והאבר הקדוש (אשר בכללותו נתגדל טוב"ו להיות חי וקיים הבן נ"ל והשם הטוב יכפר) וסוד זכ"ר הנק' חי העולמים אשר גי"ד זה מיוחד בו ואין אחר כמוהו דוגמת שאר השס"ה גידין שהם כפולים ואינה צריכה היא אליו ולכן חייבת במל"ת. אך רמ"ח מ"ע המה מחוברים וכו' הרמ"ח שלו והרמ"ח שלה הכל אחד הוא כי הרמ"ח מ"ע יוצאים מב' אותיות ו"ה כי זכרי עם ו"ה רמ"ח והנה רמ"ח אלו הם בסוד אותיות ו"ה שהם זו"נ כי שם מתחברים שניהם אב"א בסוד האברים והבשר וכו' ולכן הרמ"ח מ"ע הם למטה. והשס"ה מל"ת הם למעלה כי הם דם חיות האברים הנמשך מאו"א (כצ"ל ויש שם ט"ס) ובזה יתיישב כי לכאורה הי' ראוי להיות להיפך (רצ"ל רמז י"ה במ"ע ו"ה בל"ת) ואמנם מב' אותיות ו"ה עם ב' אותיות הוא בגי' י"ג וכו' בסוד המילוי והיא במילוי אלפין להיות בואיהם ואו הא בגי' י"ט והוא רמוז אל הנוקב' וכו' בגימ' חו"ה ונאמר עתה י"ג פעמים י"ט גי' רמ"ח ע"ה הרי א"כ כי אין כאן רק רמ"ח לבד משא"כ בשס"ה שהם כפולים

עכ"ל

(ו) ועפי"ז יש לפרש מ"ש הנביא ופדויי י"י ישובון ובאו ציון ברנה ושמחת עולם על ראשם וכו' רצ"ל כאשר ישובון אל י"י על השס"ה לאוין וכו' הוא דכר ונו"ק א"כ הם ב"פ שס"ה והגיד הכוללם. וגם בזה ישובו על חטא הברית. הנה יהי' עי"ז שמחת עולם על ראשם. אד תשמח בתולה (בתולת ישראל) במחו"ל כאשר ימחלו לבני ישראל את העונות ובחורים וזקנים יחדיו. יש לפרש בחורים היינו אותן שלא טעמו טעם חטא. וזקנים. היינו אותן שחטאו ואח"כ שבו כענין שאמרו בשמחת בית השואבה. הצדיקים גמורים אמרו אשרי ילדותינו שלא ביישה את זקנותינו והבעלי תשובה אמרו אשרי זקנותינו שכיפרה על ילדותינו. או יאמר בחורים וזקנים דלפעמים תבא אל העולם נשמה שכבר היא בג"ע במילואה וטובה שכבר תיקנה בעוה"ז הכל. רק נשלחה מחדש לעוה"ז לצורך הדור הנה אותן הנשמות מבטיח להם הקב"ה שאל יזדקר לפניהם שום חטא ועון הנה אותן הנשמות נק' זקנים שכבר קנו חכמה. וכבר היו לעולמים בתיקון. משא"כ הנשמות הבאים לצורך עצמן הנה אז ב"ב יהיו בחורים וזקנים שכבר יתוקנו כולם ויהיה שמח"ת עולם על ראשם

(ז) ע"ש הא דאמרינן שמ"י עם י"ה שס"ה מל"ת. להיות דע"י מצות ל"ת גורם ייחוד או"א. הנה אחורי אבא קפ"ד. גם אבא ה"ס י' הנה הוא קצ"ד. ובאימא ריבוע ס"ג הוא קס"ו. ואימא סוד ה' הרי קע"א הרי ס"ה שס"ה. ב' אחוריים בלבד בגי' שמ"י ובהצטרף י"ה שבהם הוי שס"ה. כי ע"י קיום מל"ת גורם חיבור אחורים דאו"א עם הפנים שלהם ולהיות זיווג או"א נעלם מאד ע"כ אותיות מצו"ה