דרך פקודיך רלח

ויהי"ו שם היינו קנו תמן הוי' והי' להם לשם בארץ: ג' ואיישתארת היא ארמלא ותרין בנהא יתמין. ובפסוק נאמר סתם ותשאר היא ושני בני' אך מה משמיענו בזה בודאי כיון שלא מת אלא הוא נשארו הם. אך הוא להורות באם הי' אלימלך חי לא הי' מניחם לישא נשים מואביות אך להיות ותשאר היא בפ"ע שכל זמן שהאיש חי האשה נקראת אשת פלוני משא"כ כשנשארת אלמנה יש לה שם בפ"ע ואינה סמוכה לשם הבעל. ואלמנה אין בידה למחות כ"כ בבני' והם נשארו יתומים. וזה ג"כ כנ"ל. הבנים בחיי אביהם נקראים בבי פלוני משא"כ לאחר מיתת אביהם נשארים בשמותיהם בפ"ע וכיון שנשארו יתומים אין מוחה בידם ולהם ג"כ אין תימה כ"כ כיון שלא הי' מי להשיאם נשים ונשאו מואביות

ד' ועברו על גזירת מימרא דיי' וכו'. זה אינו במקרא. ודייק זה מדכתיב וישאו להם נשים הל"ל ישאו נשים מדקאמר להם היינו לומר הגם שהדין המקובל מואבי ולא מואבית א"כ מותרין נשים מואביות. היינו לאחר שנתגיירו אבל הה לא גיירום מקודם. ונשאו אותם לדעתם ולא עפ"י דעת התורה וז"ש להם. רות בת עגלון וכו' הוא מקובל אצל חז"ל. ולאו דוקא בת עגלון אלא נכדו

ה' ועל דעברו על גזירת מימרא די"י. גם שניהם קאי דריש דהל"ל וימותו גם מחלון וכליון שניהם ל"ל להורות בחטא שעשו שניהם ביחד היינו שנשאו נשים נכריות: איתקטעו יומיהון הוא עפ"י מאמר הנביא מלאכי. ובעל בת אל ככר יכרת יי' לאיש אשר יעשנה וכו': בארעא מסאבתא. דכן כתיב במלאכי יכרת וכו' מאהלי יעקב: ואישארת איתתא מתכלא וכו' וארמלא וכ' דייק ל"ל לומר ותשאר ודאי נשארה כיון שלא מתה אבל משמיענו מה דמבואר בנבואת ישעי' בעת הרמה קרן מלכות בית דוד בימי משית ב"ב כאמר על מלכותא חייבתא ותבאנה לך שתי אלה וגו' שכו"ל ואלמו"ן. הנה מלכותא קדישא קודם שהצמיח קרן מלכות. נעמי אם המלכות אשר ממכה יצא מחלון שנתגלגל בעובד אבי ישי אבי דוד. נתקיים בה שכול ואלמון ואח"כ הי' צמיחת קרן. משא"כ מלכותא חייבתא הוא להיפך הנה הוא בתחלה בהרמת קרן ותבאנה לה שכול ואלמון ועוד לא תשוב ותפול ולא תוסיף קום ובזה יש נחמה רבתא [נמחק כמו ששה תיבות] שתי אלה תצפה לצמיחת קרן כי כן הי' הצמיחת קרן הראשון הבן הדבר

ו' ארום איתבשרת בחקל מואב על פום מלאכא וכו' י"ל דדייק דהל"ל כי הגידו לה ומדקאמר כי שמעה שמיעה הוא רוחניות והגדה אנושית והנה י"ל שהיתה נבואה אך מדדייק קרא לומר כי שמעה בשדה מואב הוא להורות ששמעה שמיעה רוחניות מבלי הגדה אנושית ואין בה נבואה כי השמיעה היתה בשדה מואב ואין השכינה שורה בחו"ל על כרחך לומר שנתבשרה ע"י מלאך ודייק עוד הכתוב לומר כי שמעה בשדה מואב ולא באר"ץ מוא"ב. דהנה הגם דאין השכינה והנבואה בחו"ל אפשר שהיה על המים ועל הנהר כמו ביחזקאל על נהר כבר כדאיתא בזהר. ע"כ אמר בשדה מואב. וזה א"א בנבואה אלא ע"י מלאך

וי"ל עוד דדייק כי שמעה כי פקד י"י וכו'. הנה א"א לומר שהגידו לה בני אדם. המה בני אדם אינם יכולין להגיד כי פקד יי' וכו'. רק שנההווה שובע בעולם ע"י ירידת גשמים וכיוצא הגם דהכל בגזירת י"י ע"כ לומר שהגיד לה איזה מגיד ששמע מפי י"י הגזירה הטובה. או שהיא עצמה שמעה מפי י"י. והנה זה א"א כמש"ל דהי' בחו"ל וא"א לומר ששמעה מפי איזה נביא. מאין ולאין יבא נביא אז לחו"ל. ע"כ נביא. מאין ולאין יבא נביא אז לחו"ל. ע"כ לומר ששמעה מפי מלאך

בגין זכותי' דאבצן נגידא ובצלותי' דצלי קדם ה' וכו' דייק זה דהנה נאמר כי פק"ד יי' וכו' ולא נאמר כי זכר וכו'. ותתבונן בזהר. ריש חילוק בין פקיד"ה לזכירה פקידה מאתר דמק'. וזכירה מאתר דדכירא. והנה כשיש איתערותא דלתתא וכנ"י אם הבנים שאומרת רזי במאי ברא אתינא לקמך נק' פקידה וכשנעשה ישועה למען שמו הגדול מבלי איתערותא נק' זכירה הבן הדבר. והנה בכאן נאמר כ פק"ד וכו' ע"כ ע"י איתערות' דלתתא. והנה נאמר ותקם היא וכו' כי שמעה וכו' כי פק"ד וכו' נראה בעבור זה נתעוררה בזריזות (לקום לשוב לא"י) כי שמעה כי פקד וכו' והיינו שהי' ע"י איתערות' דלתתא. אבל אם הי' מתהוה השובע ע"י איתערות' דלעיל' ולכאורה מאי נפק' לה מזה אם הי' מתהווה השובע באיזה אופן שיהי' ע"כ לומר ששמעה שהי' ע"י התעוררות צדיק גדול הדור. ונזדרזה להקביל פניו כי מי יודע מה יולד יום. וכדאית' בגמ' אצל ר' יוחנן שאמר אית לי' רב בבבל אלך להקביל פניו

ח' במה די עבדתון עם בעליכון שכוביא דסריותון למיסב גיברייא בתר מותיהן דייק מה שאמרה וכו'. יעשה יי' עמכם חסד וכו' כאשר עשיתם עם המתים וס'. מהו החסד שעשו עם המתים ז"ש החסד הוא שלא לקחו אנשים אחר מות בעליהון שזהו חסד גדול לההוא רוחא דשבקו בעליהון בגוויהין כמבואר בסבא משפטים: %חסר דף%