דרך פקודיך רלז

שסיבות עצירת המטר שהוא גורם. לרע"ב ח"ו הוא מחמת העדר היחוד פב"פ והשכיל ותדע שהקדוש רשב"י הוא הצדיק יסוד עולם ואנחפי' היתה חולה בזמן העדר היחוד עליון וכד אתהדר כולא למשרי אנפין באנפין אתסיאת מחלייה ואתבשרו חבריא הבן הענין ותשכיל דמש"ה לא אמרו לו ג"כ החברים רחולי רשתו להתפלל עליו כי חשבו שסיבות חוליה הוא ג"כ מחמת העדר היחוד העליון שכביכול הרבה רעל וכ' אינה ראוי'' לזיוג וכאשר בקשו ממנו להתפלל על הכלל כולו ממילא ודאי תתרפא אשת הצדיק יסוד עולם שבעוה"ז הבן הענין: ח"י הנה באות י"ג כתבתי את הנלע"ד להשוות הזוה"ק עם דברי האריז"ל בהכל הולך אל מק"א וכתבתי זאת רק מסברא. וכעת מצאתי און לי בדברי הרב המקובל בסדור קול יעקב וז"ל כתיב לא תהו בראה לשבת יצרה הכוונה כמ"ש בחבורי שעג"ע כי בכ"מ אשר שלטא שם רזא דמחשבה נעשה מקום ישוב ובנין העולמות ובמקום שלא שלטה בם רזא דמחשבה ( ע"כ הי' חסר בדפוס) הוא תהו ושממון וגו' ככתוב בדפוס

עד כאן העתקתי מן סי' ה' עד י"ט. להיות למשיבת נפשות השוקקות לדבר ה' אשר דבר בו ובעו"ה נשמטו הדברים האלו מבית הדפוס. וציינו בטעות על סי' י"ט. ו ועל סי' ך' ציינו ז'

תרגומי דסבי הוא פי' על תרגום מגילת רות

א' ויהי בימי שפוט השופטים. והוה ביומי נגי"ד נגידי"א. נ"ל דהמתרגם דייק דהל"ל ויהי בימי השפטים מאי שפט השפטים (וגם רז"ל במדרשיהם דייקו זה ודרשו דור ששפטו את שופטיהם) ע"כ דרש המתרגם דה"ק שופט השופטים היינו בזמן שהי' שופט המעולה מכל השופטים. היינו אבצן זה בועז. הוא שופט המעולה מכל השופטים. ממנו יצא חוטר מגזע ישי המצליח למלוכה ולו יאות המשפט כמד"א כה אמר ה' בית דוד דינו לבקר משפט

והוה כפן תקי"ף. הנה בפסוק נאמר סתם ויהי רע"ב והוא מוסיף תיבת תקי"ף שפט זה מאומרו שנית ויה"י דלא הל"ל [רק] ויהי בימי שפוט השופטים רעב אך הוא להורות ו"י כפול דהיינו הרעב הי' כפול ומכופל ע"כ כפל תיבת ויה"י והוא להצדיק את אלימלך ובניו שאלו לא הי' הרעב חזק כ"כ לא היו יוצאים לחו"ל

בארעא דישראל. בפסוק נאמר סתם בארץ. הנה הוא בהכרח בלא הי' הרעב חזק רק בא"י. דהנה הלכו אלימלך ובניו למואב שהיו תיכף בסמוך בכי א"י כנודע מגבולים וגם ממאמרי רז"ל עמון ומואב שבבי בישי דישראל הוו. ע"כ שלא הי' הרעב חזק רק בא"י. ובפסוק א"צ לבאר זה דמבואר הוא מדהלכו למואב בסמוך וגם בזה מצדיקין אה הצדיקים בלא רצו להתרחק מגבול א"י רק בסמוך בעת הזעם. וכאשר יחמול הש"י על עמו יהי' להם בקל לשוב לשבת באה"ק

עשרתי נפנין וכו' כפן שריתי ביומי בועז וכו' נ"ל דגם זה דרש על אומרו ויהי רצ"ל ו' מן הי' הי' בימי שפוט השופטים היינו הרעב חפשי מן רעשרה הנגזרים הי' בימי שפוט וכו' נפק גברא רב"א. הוא מבואר אי"ש בכל מקום תואר חשיבות ע"כ מתרגם גברא רבא ועיין בסמוך

ואז"ל לדוד וכו' הנה הוסיף תיבת ואזל. דהנה תרגם נפק גברא רנא הנה גברא רבא שפט מדקראו איש בתואר חשיבות. והנה לפ"ז הל"ל ויצא איש. שיציאת הצדיק מן המקום עושה רושם. פנה הודה וכו'. ע"כ בכ"מ נאמר אצל הצדיק יציאה כמו שדרשו רז"ל והנה באמת תירגם הוא נפ"ק הוא תרגום של ויצ"א ולמה לא נאמר ויצא רק וילך להורות שתחילת הליכתם מן המקום הי' ללכת בדוקא אל שדה מואב הסמוך ולא להתרחק לא שהלך לגור באשר ימצא ונזדמן לו מואב רק בכוונה מיוחדת הלך למקום קרוב ומאת הי היתה זאת למצוא הפרידה טובה ממנה יצא חוטר מגזע ישי וגם משמיענו שהלך בכוונה מיוחדת לגור בשדה מואב ולא בעיר בכדי שלא ידור בין הטמאים המואבים

ב' אפרתין רבנין. הנה אפרתים יורה לכאורה שהיו משבט אפרים אך מדקאמר שוב מבית לחם יהודא ללא צורך שכבר אמר ויצא איש מבית ל"י ע"כ פי' אפרתים הוא לשון חשיבות ורבנות היינו שהיו שרים נכבדים בבית לחם יהודא: והוו תמן רופילין. היינו מושלים וחשובים. דייק מדקאמר