דרך פקודיך רטז

וזה שנאמר בישראל אשריכם זורעי על כל מים משלחי רגל השור והחמור והבן וממוצא הדבר תשכיל ותדע אשר אם יגרום החטא ח"ו פגם לנה"י כגון ע"י רגלים רצים לדבר עבירה הנה מחוייב לשלם חצי נזק היינו לתקן את אשר עיוות שיהי' רגליו רצים לבתי כנסיו' ולבתי מדרשות וכיוצא בזה באיז' אבר שחטא יתקן אבל אם נמשך הפגם בכולו כגון שהרתיח ח"ו גופו לדבר עבירה אזי מחוייב לתקן כל בחי' שיעור קומתו ע"י שיתייגע כל גופו בתורה ועבודה ומעש' המצות וה"ס נזק שלם וזה שאמרו תיקון לחטא הברית להזיע בשעת עשיית המצות שזה בא מיגיעת הגוף בשיעור קומה וכן בנתינת צדקה מממונו שהממון שסיגל באה לו פ"י יגיעת כל הגוף וגם הי' יכול להחיות את כל הגוף פ"י הממון וכשנותן הממון לצדקה משלם בעד כל שיעור קומתו והמ"י בכיוצא בדברים אילו

(ה) ונ"ל עוד ברמז נזקי השו"ר הנה שו"ר בגי' השם הראשון מז' שמות דמ"ב וכבר ידעת כי השם הזה מורה על מלכין קדמאין וכבר ידעת שע"י מיתת המלכו' נשארו ניצוצי השבירה בתוך הקליפות והנה עי"ז מתהוי' כל המדות רעות דהיינו אהבות רעות ויראות רעו' וכאשר האדם יפריד הטוב מן הרע ויתקן מדותיו רק לה' ותורתו אזי מוציא יקר מזולל ומוציא ניצוצי הקדושה מסוד התהו דקליפות אל מקום הקודש עולם התיקון ומתהוה ע"י זה מעש' בראשית ממש וזהו כל פרי מעשינו ע"י תור' ומע"ט (אין מן הצורך להאריך כי כבר מובן הדבר לחבירים המקשיבים) והנה השם הראשון הנ"ל מורה על מדת החסד ואהבה שבעולם התיקון ממנה נמשכה האהבה הקדושה אהבת הש"י ותורתו ומצותיו ומניצוצי השבירה שנפלו ממדת החסד אל מדת החסד שבקליפה הנה מהקליפה נמשכין אל האדם פתותי אהבות רעות אכילה ושתי' ומשגל וכיוצא בזה והנה נצטוינו מפי התור' להרחיק את האהבות רעות דהיינו אסרה לנו התורה העריות ואכילת דברים האסורי' וגם הדברים אשר לא סגי בלא"ה אשר הוא מן ההכרח לנו להשתמש בהן כל ימי היותנו על האדמה כגון לעסוק במשגל לקיום המין לאכול ולשתות להחיות הגוף נצטוינו דרך כלל קדושים תהיו לקדש א"ע במותר לנו שלא נעסוק בכל אלה לתאוות והנאו' הגופנים רק לעשות כאשר ציונו ה' אלקינו אשר הוא מן ההכרח והוא עפ"י התורה ובזה יוצא האדם החיות מן הקליפות ויתלבש באהב' השם ותורתו כי ניצוץ הקדוש אשר היה שקוע בהדבר הגופני הנאהב אשר הי' בו חיות מניצוצי השבירה שבקליפה יעלנה אל ה' הבן הענין אבל אם ישתמש אפילו בדברים המותרים למלאות תאותו הנה יוסיף ח"ו חיות בקליפה וישקיע הניצוץ הקדוש ח"ו ביותר וא"כ לפי"ז יש מקום לומר שאין חילוק בין דבר הנאסר עפ"י התורה ובין דבר המותר אם עושהו למלאות תאותו אך דע וראה אשר חכמים הגידו (דוק כ"ז באריכות בס' התניא) אשר כל הדברים הנאסרים עפ"י התור' מושפעים חיות עצמותיהם משלש קליפות הטמאות ומשא"כ דברים המותרים ע"פ התורה מושפעים מקליפת נוג"ה שנ"ק טיקל"א משקל שהוא מצרנית בין גבול הקודש לבין קליפות הטמאות והיא טיקלה משקל אל כל אשר יחפוץ האדם יטנו או לגבול הקודש או אל מקום ערל וטמא ח"ו והנה תשכיל ממוצא הדבר אם יאכל האדם בשר החזיר הנאסר בתורה הגם שיהי' כוונתו לש"ש שילך בכח האכילה ההוא לעבוד את הש"י וגם עשה יעשה כן שהולך בכח האכילה ההוא לתורה ולתפלה הנה חטא לה' כי הנה במאכל ההוא החיות משלש קליפות הטמאות ואין להם מבוא לבוא אל הקודש פנימה ונשאר הוא עם הכוחות נפשו נאסר ונקשר בידי הקליפות עד אשר ישוב אל ה' ע"כ נקראים דברים האסורים שהם אסורים ונקשרים ביד הקליפות עד אשר הש"י יבער רוח הטומאה מן הארץ משא"כ דברים המותרים עפ"י התורה חיותן מקליפת נוגה שנק' טיקלא אל כל אשר יחפוץ האד' יטנו אם יעסוק בהם