דרך פקודיך רב

מצות בוראו למצוה תחשב לו. אבל כבר מבואר שמהראוי לכל אדם לחקור בטעמי מצותיו ית' כפי השגת שכלו הגם שבודאי לא יגיע לתכלית טעמיהן

(ד) הנה המצוה עפ"י פשיטו לא נעלם מעין כל משכיל. הש"י ברא את האדם ואחר כך ברא מאחת מצלעותיו אשה המשלמת בניינו להיות לו לעזר ולא עשה כן לשום בעל חי רק בראם ביחד זכר ונקבה מופרדים זה מזה דהנה כוונת הבריאה במין האנושי שיהיה לכל זכר נקבה מיוחדת לו לתשמישו להוליד ממנה תולדות ע"פ הארץ משא"כ שאר ב"ח אין לכל זכר נקבה מיוחדת רק כל זכר יוכל לעשות פעולת ההולדה בכל נקבה ממינו שתזדמן לו משום דכל מיני בע"ח אין להם שלימות אחר רק תולדות' שיהיה פונים למינם וכ"א נולד בתולדה בכל שלימותו ואין לו שלימו' אתר שיצטרך להוציאו מכח אל הפועל ממילא אין מן הצורך שיהיה לו מדריך ידריכהו בדרך הממציאו לשלימותו כי שלימותו הוא לו ממילא בטבעו בתולדתו משא"כ מין האנושי עיקר תכלי' בריאת העול' להיות בחיריי מוציא שלימותו מן הכח אל הפועל ע"י בחירותו בשכל התוריי אשר הוא מנגד לחומר **(הג"ה וזה שדרשו רז"ל על הפ' שור או כשב או עז כי יולד מלמד ששור בן יומו קרוי שיר ומה נפקא לן בזה אך זה הוא הענין כיון שאינו בחיריי א"כ שלימותו אשר נברא בשבילו היא מיום הולדו ע"כ שור בן יומו קרוי שור משא"כ מין האנושי בחיריי מוכן להוציא שלימותו מן הכח אל הפועל וזה שכתוב אחר כך וכי תזבחו זבח תודה לי"י לרצונכ"ם תזבחו ר"ל כי אתם בחוריים ורצוניים אכ"מ להאריך:

)** וזה שעשועיו ית"ש כאשר האדם ימציא שלימותו בבחירה אשר יתגבר נגד החומר התאווני וישליט הצורה השכלית התורנית והנה בתולד' נולד האדם בחומריו' ומתאוה לתאות החומריות המטונפות הגשמיות כאחד הבהמות ולכן מן הצורך לו בקטנותו שיהיה לו מדריך ידריכהו בהכרח לדרכי הצורה השכליות התורנית וימנעהו בהכרח מלילך אחרי החומר המוגשם הבהמיי (ובזולת זה יתמשך האדם אחרי תאוות החומר ויהי' גרוע יותר מהבהמ' שהבהמה הוא בשלימות אשר נבראת בעבורה. משא"כ אדם ההולך אחר התאוה הנה הוא מחוסר שלימות התכלית אשר נברא בעבורו) והנ' אם יהי' לידת האדם כלידת הבהמ' דהיינו שכל זכר יזריע באיזה נקב' שתזדמן לו לפי שעה ולא יתייחסו בנים אחר אבותיהם רק סתם הפקר כבהמות לא יהי' למין האנושי מורה ומדריך להוציאו מן חומריותו התאווני ולהגיעו לשלימותו אשר נברא בעבורו ולזה מה טיב ונעים גזירת החכמה העליונה שתולדות המין האנושי תהיה ביחוד לכל זכר מיוחד נקבה מיוחדת לו לבדו. ואם כן יהיו הבנים מתייחסים אחרי אבותיהם והאבות ידריכו את הבנים בקטנותם לבלום ברסן בהכרח חומריות התאווה וידריכהו בנתיבות המושכלו' עד אשר יתגדל בשכל ויוציא שכלו מן הכח אל הפועל בבחירתו ורצונו והוא תכלית בריאתו ולזאת הסיבה נשתנה בריאת זכר ונקב' שבמין האנושי מכל זכר ונקב' שבשאר מינים שבכל המינים נבראו הזכר ונקבה מופרדים להורות שיכולים להפרד שאין הנקבה מיוחדת אל הזכר הזה דוקא משא"כ המין האנושי נבראת הנקבה באחדות בגוף אחד עם הזכר להורות האחדות הנקבה עם הזכר מבלי פירוד כל נקבה מיוחד' לזכר מיוחד דוקא וכיון שכך גזרה החכמה העליונה הנה בכדי שהאש' תשמור ברית לבעלה ולא תשטה תחת אישה גזרה התור' שכל הצטרכות האשה תהי' על בעלה ואין מבוא פרנסת' ומחיית' בזולת בעלה ועי"ז תשליך יהבה על בעל' ותכרות לו ברית באהבה כי הנה ידע שור קונהו וחמור אבוס בעליו וכן בעונה מחויב הבעל להשביעה מן ההיתר ועי"ז לא תתאוה לאיסור וזה שדרשו רז"ל למה נק' שמה נקב"ה נק"י' בא"ה כענין שאמרו יצא פלוני נקי מנכסיו שבאה אל העולם מחוסרת