דרך פקודיך יט

ואנחנו בעניינו ביררנו לעצמינו יום מיוחד בימי שנה (מיוסד עפ"י מנהגי ותיקין הקדמונים) הוא יום השמיני מעשי"ת (נק' בפי כל יום י"ג מדות) ואנחנו קורין בצבור בכנופיא כל סדר הקרבנות בתורה עם קיצור הדינים הנדפסים בס' מצות השם וטעם לשבח יש בידינו ביום הנבחר הלזה דהנה יום הזה הוא יום התחלת חינוך בית המקדש הראשון בקרבנות בימי שלמה והנה עד היום הזה מעולה לא הי' העולם בטל מקרבנות הן במשכן או בבמות כי גם במשכן שילה שנאסרו הבמות הנה אחר החורבן חזרו להיתרן כנודע מרז"ל וא"כ לא הי' בשום פעם העולם בטל מקרבנות משא"כ כשנבנה בית עולמים נאסרו הבמות לעולם וא"כ תפלת אברהם שאמר תינח בזמן שביהמ"ק קיים וכו' והשיב הקב"ה כבר תקנתי להם סדר הקרבנות וכו' הענין הזה התחיל להתעורר באותו היום שנאסרו הבמות לעולם וביום הזה התחיל התעוררות של הבטחת הקב"ה שסדר הקרבנות תועיל לכפרה דעד היום ההוא לא הוצרכו לכך כיון שלא הי' העולם בטל מקרבנות ע"כ היום הזה מסוגל לקריאת סדר

הקרבנות

(יוד) הא ודאי אם יודע בעצמו מאיזה חטא שנזדקר לפניו מהראוי שיאמר תיכף סדר הקרבנות והטוב וסלח יכפר בעדו

(יא) הנה על כל קרבן שמביא האדם על כל חטא ועון צריך להתוודות כנודע בכן גם בקריאת פ' הקרבנות מהראוי להתודות מקודם על כל פרטי חטא ועון וכן מנהגינו ביום הנבחר הנ"ל

(א) הקדמה ו' יש כחה מצות שנקראו עדות והאדם העושה אלו המצות מחוייב לעיין שיהי' כשר לעדות דאם אינו כשר ח"ו אין עשייתו עשי' ואחת מאלה המצות היא שמירת שבת הוא עדות כי ששת ימים עשה י"י את השמים ואת הארץ וכו' יש מאין. ואמרז"ל שבאמירת ויכולו בשבת מעיד על הקב"ה שברא מ"ב ונחשב כאלו נעשה שותף להקב"ה במ"ב ובאם ח"ו פסול לעדות אין אמירתו ושמירתו נחשבת עדות וכן ק"ש פעמיים בכ"י מעיד על יחודו ואחדותו ית"ש (מש"ה אותיות עד רברבי בפסוק ראשון) ובאם פסול לעדות ח"ו אין קריאתו נחשבת למצוה וכן כמה מצות שנק' עדות הנה קודם עשיית אלו המצות מחוייב האדם לעיין ולפשפש במעשיו אם הוא כשר לעדות מן התורה ומדבריהם פשפש ומצא יעשה תשובה היינו חרטה על העבר ועזיבת החטא וקבלה על העתיד כמו שהקדמנו (הגם שהוא דבר הנהוג בכל המצות עכ"ז המצות שנק' עדות רבוי יתירא אית להו מדינא ולא ממילי דחסידי וכמעט קט ח"ו יהי' פסול לעדות כאשר יתבאר להלן ע"כ נרשום איזה דברים פרטים הנוגעים לפסולי מדות בכדי שיהיו לזכרון וכל העם ישמעו וייראו ובטרם עשותם המצות יעיינו אם הם כשרים לעדות ודי בזה למשכיל)

(ב) פסולי עדות מן התורה הם מי שעבר ח"ו על כריתות ומיתות ב"ד או עבירה שיש בה מלקות ופסולי עדות מדבריהם הם החייבים מכת מרדות מדבריהם והנה מלקות מן התורה אינו חייב רק בהתראה אבל מכת מרדות מדבריהם גם בלא התראה ואף באיסור דרבנן א"צ למכת מרדות התראה ובעבר אדבריהם יש כח ביד הדיין או להכותו או לנדותו ובין כך וכך מיפסל לעדות מדבריהם כי כמו במלקות של תורה קראתו התורה רש"ע והי' אם בן הכות הרשע כן כשמחוייב הכאה מדבריהם נקרא רשע מדבריהם והתורה אמרה אל תשת רשע עד

(ג) לאו שניתן לאזהרת מיתת ב"ד הגם שאין לוקין עליו עכ"ז פסול לעדות דרשע מיקרי (והא דאין לוקין עליו משום דאין לו כפרה במלקות מחומר העון גם לאו שניתן לעשה לאם לא קיים העשה) הגם דאין לוקין אעפי"כ פסול לעדות (דג"ז הוא מחומר העבירה אין לו כפרה במלקות רק בקיום ואם לא קיים העשה הוכפל עונו) וגם לאו שניתן לתשלומין הגם דאין לוקין פסול לעדות (דג"ז מחומר העון כיון שחסה