דרך פקודיך קעז

כשר להעיד ואעפי"כ ימנע א"ע אח"כ מלהעיד שקר אז למצוה תחשב הבן הענין

(ג) לפמ"ש בהקדמה שמחלוקת הוא בין הש"ך והאחרונים אם הי' פסול בשעת ראיית העדות וכשר בשעת הגדה אם הוא כשר לעדות הנה לצאת י"פ המצוה אליבא דכ"ע צריך גם בכאן שיהרהר בתשובה בשעת ראיית העדות ושוב יהרהר בתשובה בשע' שמזמינין אותו להעיד ואח"כ ימנע א"ע מלהעיד שקר מחמת גזירת הבורא ואז תחשב לו המניעה למצות במנין החלוקא דרבנן

(ד) עפי"ז תשכיל ותדע שבמצוה הזאת תלוי כל התורה כולה דצריך האדם להיות כשר להעיד מדאורייתא ומדרבנן (דכבר כתבנו לעיל דיש ספק גם אם הוא פסול מדרבנן אם שייכת אצלו הלאו הזה) וכשאדם מבטל איזה מ"ע הנה הוא פסול לעדות עכ"פ מדרבנן וכמ"ש בהקדמה א"כ תלוי במצוה הזאת כל התורה כולה

(ה) חוץ לזה זכור תזכור את אשר כתבנו בהקדמה דאם האדם אינו כשר להעיד הנה קריאת שמע שקורא לא תחשב לו למצוה כי נצטווינו בק"ש להעיד פעמים בכל יום על יחודו ואחדותו ית"ש (ע"כ אותיות ע"ד רברבין בק"ש) ובאם אינו כשר לעדות הנה לא תחשב לו קריאתו לחציה ותוחסר לו מצוה ק"ש ממנין המצות וכן בכל המצות שנק' עדות ועוד

יתבאר

(ו) ותשכיל עוד הנה נצטוינו להעיד בק"ש על יחודו ואחדותו ית"ש הנה בעושה זאת המצוה מצות אנשים מלומדה ואינו מתבונן בעצמו ענין אחדותו אחדות פשוטה מוחלשת לא כאחד הענייני ולא כאחד המספרי ואינו מתבונן בעצמו בהשגחתו ויכולתו ורוממותו וטובותיו ית' העודפות שכאשר יתבונן וישגיח האדם ע"ז יראה עין בעין השגחתו הנפלאה ויכולתו ורוממותו הנה כשאינו משתדל האדם להשיג זה רק יסמוך סתם מה ששמע מאחרים שהוא ית' אח"ד נק' מעיד מפי אחרים שאינו משים לבו לראות בעצמו את עדותו **(הג"ה ומעתה תבין שזה הנרצה להרמב"ם ז"ל בספרו הגדול שעל מציאת הבורא לא חקר בחקירו' רק התחיל יסוד היסודות ועמוד החכמות לידע שיש שם מצוי ראשון וכו' הנה דעתו שיספיק בזה הידיעה בקבלה משא"כ באמונת היחוד הקר בחקירות להכריח הענין במושכל משמע דעתו שלא יצא האדם י"ח באמונ' זו בקבלה בלבד רק צריך לעמוד על הדבר בשכל והיא דברינו ממש כיון שאנחנו נצטוינו בתורה להעיד ע"ז באמרנו י"י א' והוא העדות עפ"י קבלה בלבד הוה כמעיד מפי אחרים ואנחנו נצטוינו בתורה שלא להעיד מפי אחרים דוק בדבר ועפ"ז נ"ל שזהו הענין הנרצה לרז"ל שתקנו ברכות ק"ש שאין להם שייכות לק"ש לכאורה כמ"ש הרשב"א והאיך יקרא להם ברכות ק"ש ולמה תיקנום אצל ק"ש אך הוא הענין הנרצה כיון שנצטוינו להעיד על היוצר כל בק"ש הנה אם לא ישים בעצמו על לבו להבין יכולתו ואחדותו ורוממותו וטובותיו לתקוע בלבבו יתד נאמן כאילו עין בעין רואה גדולתו ית"ש ורממותו וטובותיו ית"ש נק' כמעיד מפי אחרים אשר הוא באזהרה דלא תענה וכו' הגם שהוא אמת ע"כ תיקנו מקודם בברכת יוצר אור סיפור גדולתו ית"ש ויתעורר בעצמו להבין אחדותו (כמו שנאמר שם כי הוא לבדו מרום וקדוש ובברכת אהבה שם מבואר רחמנותו וטובותיו והשגחהו כאשר מרבינן המבין עד אשר ישוב האדם להתבונן כ"ז בעצמו ואח"כ יעיד וכ"ה בברכות של ערבית דוק והתבונן).)**

(ז) וממוצא הדבר תשכיל ותדע עוד שבכלל המצוה זו כשמזמנין אותו להעיד ואינו מעיד נק' כובש עדותו וחייב עכ"פ בידי שמים הנה ג"כ מי שאינו קורא ק"ש בעונתו הגם שקורא אח"כ הנה אעפי"כ נק' כובש עדות והוה כמי שמזמינין אותו להעיד ואינו מעיד בשעת הזמנה לב"ד ומעיד אח"כ שלא בפני ב"ד הלא בודאי כובש