דרך פקודיך קעו

מל"ת לז שלא להעיד עדות שקר

חלק

המעשה

(א) מצוה ל"ז מל"ת שלא להעיד עדית שקר לחבירו שנאמר לא תענה ברעך עד שקר שקר מיקרי כשמעיד ההיפך כגון שמעיד שראובן חייב לשמעון מנה ויודע שאינו חייב לו או שאינו יודע כלל אם חייב לו אם לא ומעיד שיודע או אפילו מעיד אמת דהיינו שאמרו לו אחרים נאמנים שראובן חייב לשמעון וכיון שהוא יודע שאותן האנשים נאמנים הם בא הוא לבד ומעיד על ראובן שחייב לשמעון ג"ז מיקרי מעיד עדות שקר ועובר על לאו זה

(ב) אמר לו הבע"ד בא ועמוד עם העד כדי שיפחד בעל דיני ויודה זה ג"כ אביזרי' דלאו הז' ואסור שנאמר מדבר שקר תרחק

(ג) השוכר עידי שקר והכובש עדות פטור מדיני אדם וחייב בדיני שמים (ולהעיד עדות שיודע אם חבריו מזמינו הוא מ"ע בפ"ע יתבאר במקומו)

חלק

הדיבור

(א) ודאי צריך ללמוד משפטי המצוה ולחדש דינים והלכות כפי שכלו

(ב) הנה המצוה ואזהרה הזאת אינה נוהגת אלא בחי שראוי להעיד משא"כ אשה אינה ראוי' להעיד אפילו באה לב"ד והעידה בשקר לא עברה על לאו זה ואפשר עברה על מדבר שקר תרחק נ"ל) ואפשר לומר עדות שהאשה כשירה לה כגון עדות אשה להשיאה שאומרת שמת בעלה אפשר עוברת על לאו זה. חוץ לזה שעוברת על לפני עור וכו' שמקלקלה את חברתה האשה איש להשיאה וצ"ע **(הג"ה הא ודאי אם מעידה על חברתה להשיאה והיא מהנשים שאינן נאמנות כגון כלה וחמותה וכיוצא ודאי אינה עוברת על לאו זה כיון שדברי' לא יועילו ולא יצליחו רק על מדבר שקר תרחק נ"ל דעוברת בכל גוונא:)**

(ג) גם אם מעיד הקרוב הפסול להעיד כשמעיד בשקר לא עבר על לאו זה רק עבר על מדבר שקר תרחק נ"ל להסתפק ג"כ בעדות שקרוב כשר לה כגון עדות אשה אם עבר על לאו זה וצ"ע. ומסתפק עוד כשמעיד הקרוב הכשר לעדות מן התורה ופסול מדבריהם אם עבר על לאו זה. אם נאמר הרי הוא כשר מן התורה או אם נאמר כיון דמעשיו אינם מועילים הואיל דחכמים אסרוה לא עבר וצ"ע

(ד) גם אם פסול לעדות מחמת עבירה כשמעיד לא עבר (רק על מדבר שקר תרחק נ"ל) ומסתפקנא ג"כ אם כשר לעדות מן התורה ופסול מדבריהם אם עבר

חלק

המחשבה

(א) ודאי צריך לכוין במניעה זו שמונע א"ע מלהעיד שקר כי הזהירו י"י אלקיו משא"כ כשמונע א"ע בעבור סיבה אחרת הנה לא תחשב לו המצוה הזאת למנין החלוקא דרבנן שלו כמ"ש כמה פעמים שהאדם מחוייב לקיים כל התרי"ג פקודין שלא יצטרך להתגלגל כי אז יושלם לו השיעור קומה שלו והחלוקא

דרבנן

(ב) הנה המצוה הזאת אינה נוהגת אלא במי שראוי להעיד הנה אם הוא ראוי להעיד ומונע א"ע מלהעיד שקר מחמת גזירת יוצרו הנה תחשב לו למצוה ויחשב לו בכלל התרי"ג פקודין משא"כ אם הוא בעל עבירה שאינו ראוי להעיד הגם שמונע א"פ מלהעיד שקר (אפי' מכוין שמונע א"ע מחמת גזירת היוצר) הנה לא תקשב לו למצוה כיון דפסול להעיד ויחסר לו המצוה הזאת מחלוקא דרבנן שלו ויצטרך להתגלגל ע"כ כשבא לידו איזה עדות ומונע א"ע מלהעיד שקר צריך להרהר בתשובה תחילה שיהי'