דרך פקודיך קיב

אכילת תערובת חמץ ממנין תרי"ג רק נכלל במצוה י"ט שיבואר להלן אי"ה ומוקים פסוק זה בנתחמץ מחמת דבר אחר וגם זה לא מנה ללאו בפ"ע להיו' נחשב ממנין תרי"ג רק נכלל ג"כ בלאו דאכילת חמץ אבל כ"ע מודי' דאיסור אכילת תערובות חמץ הוא מדאורייתא

(ב) איסור אכילת תערובת חמץ הוא בין נתערב במינו או שלא במינו

(ג) אם יש בתערובת כזית חמץ בכדי אכילת פרס לוקה ואין בו כרת ואם אין בו כזית בכדי אכילת פרס מכין אותו מכת מרדות (מדבריהם)

(ד) חז"ל אסרו תערובת חמץ במשהו ולא אסרו במשהו רק אם נתערב בפסח אבל אם נתערב קודם הפסח אפילו בע"פ משפת איסורו ואילך אם אין החמץ בעין בתוכו בפסח בטל בס' כמו שאר איסורין אבל אם החמץ בעין בתוכו בפסח אוסר בפסח במשהו ואסרו במשהו אפי' בהנא' גם כל הכלים שנתבשל בהם תערובת משהו חמץ אסרו אבל א"צ הגעל' ושביר' רק מותר להצניעם ולהשתמש בהם לאחר הפסח

חלק

הדיבור

(א) הוא כמ"ש לעיין בכל פרטי דינים כפי רוחב שכלו ויחדש דינים להלכה כ"א כפי רוחב שכלו וכמ"ש כמה פעמים

(ב) אם עבר והשהה תערובת חמץ משהו עד לאחר הפסח חותר

(ג) אם נתערב תערובת חמץ במשהו בחול ביום אחרון של פסח שהוא מדרבנן מותר להשהותו לכתחילה עד הלילה ולאכלו

(ד) וכל דבר שאדם עושה מצד החומרא יותר משורת הדין מהראוי שלא להחזיק בחומר' הזו ביו' אחרון של פסח דכיון שנוהג החומרא הזו גם ביום אחרון א"כ מחזיק הדבר לחמץ גמור ולא ניחא להו למרייהו (דישראל) דלימרו הכי

חלק

המחשבה

(א) בודאי צריך לכוין במניעה לקיים אזהרת בוראו (להרמב"ם יכוין לקיים ל"ת ממנין תרי"ג כל מחמצת לא תאכלו ולרמב"ן נכלל סתם בלאו דלא יאכל חמץ) וכבר נאמר ונשנה האיך מיקרי קיום לל"ת דרשהו משם

(ב) טעם המצוה לפי מ"ש רמז החמץ לעיל הן לענין הגאות הן לענין עה"ד טו"ר שנכלל בזה כל העניינים שבעולם לטוב ולהפכו והמצ"ה הוא דבר פשוט כאשר עשאו העושה (כמו שהאלקים פשה את האדם ישר) הנה כאשר תתבונן בהדברים הדק היטב בקל יוכל המשכיל להתבונן טעם במצוה הזאת והוא שהזהירה התורה אפילו מתערובת חמץ היינו לרמז אפילו יפשה האדם כל ענייניו לש"ש אבל ישתף ח"ו ש"ש ודבר אחר היינו שיעלה בדעתו בעת התורה והמצות שעושה ג"כ בעבור השבח וכבוד או בעבור ממון וכיוצא יהי' מה שיהי' (ואינו מייחד המעשה לשמו ית' דייקא) הנה הוא שיתוף הנסתר עובד בשיתוף וזה בכלל האיסור בין במחשבה בין בדיבור בין במעשה בלתי לי"י לבדו עיין נא בחו"ה שער יחוד המעשה ענין עבודה בשיתוף אשר הוא גורע עניינו יותר מהעובד הצלמים ח"ו. א' כי עובד הצלמים בזמן שאין חזון הנבואה אינו מוזהר ע"י נביא שיברר אצלו הפסד מעשהו אבל החונף העובד בשיתוף הנסתר למען שבח וכבוד וכיוצא הנה הוא קיבל התורה וכבר הוזהר אנכי י"י אלקיך לא יהי' לך אלקים אחרים והנה הוא עובד דבר אחר היינו לאדם או לממון או לתאו'. ב' כי העובד הצלמי' עובד עץ ואבן וכסף וזהב והדבר הנעבד לא המרה את האלקים משא"כ העובד בשיתוף הנסתר הנה הוא עובד לפעמים לאדם אשר אותו האדם בודאי המרה את בוראו א אדם