דרך פקודיך קו

מל"ת יא שלא ימצא חמץ ברשות ישראל כל ז' ימי הפסח

חלק

המעשה

(א) מצוה י"א מל"ת שלא ימצא חמץ ברשות ישראל כל ז' ימי הפסח. המניח חמץ בביתו בפסח כגון שחימץ עיסה בפסח והניחה בביתו או שקנה חמץ והצניעה בביתו או ברשותו או באיזה מקים לוקה (שתים על לא יראה שבסי' ך' ועל לא ימצא שבכאן) שעשה מעשה אבל הניח חמץ בפסח מקודם הפסח שלא ביערו (ולא ביטלו) עובר בשני לאוין הנ"ל אבל אינו לוקה שאין בו מעשה

(ב) חמץ של הקדש אינו עובר עליו

(ג) חמץ של גוי אם הוא חייב באחריותו עובר עליו ואם אינו חייב באחריותו אינו עובר. ואם אינו חייב באחריותו מן הדין אבל יודע שהגוי אלם ויכפהו לשלם אם יאבד או יגנבוהו מחוייב לבערו ועובר עליו אם אינו מבערו כדאמר להו רבא לבני מחוזא בעירו חמירא דבני חילא וכו'

(ד) חמץ של ישראל שעבר עליו הפסח אסור בהנאה מד"ס משום קנם ואפילו שכח בשוגג לבער ואפילו ביטל החמץ אבל אם נתערב חמץ שעבר עליו הפסח לאחר הפסח אינו איסר תערובתו

חלק

הדיבור

(א) ללמוד משפטי המצוה כל אחד כפי שכלו בש"ס ופוסקים ולהמציא בשכלו הלכות מחודשות כיד י"י הטובה עליו ולכל תכלה ראיתי קץ רחבה מצותך מאד

(ב) מה שנוהגין למכור החמץ לנכרי עני שאין לו כלום קורא ע"ז תגר גאון א' מגאוני הזמן בספרו מקור חיים על ה' פסח ואמר טעם לשבח כיון דהגוי עני ואפילו יאבד החמץ בודאי לא ישלם אין לך אלמות גדול מזה. וכיון שהחמץ הוא בביתו של ישראל הגם דלא קיבל הישראל אחריות אעפי"כ זה מיקרי כגוי אלם שיכפהו לשלם היינו שיהי' ההיזק של ישראל. ע"כ צריך למכור לו גם החדר שהחמץ מונח בתוכו ומיקרי מקבל אחריות חמצו של נכרי בביתו של נכרי שזה מותר עיי"ש בספרו ותבין. והדין עמו לדעתי הקלוש' וכן דרישנא לה בפרקא

(ג) הא ודאי מי שיש לו בית מושכר סגי בשכירות החדר לגוי כיון שלא נשאר לו שום זכות בהבית הלז לא מיקרי רשותו כלל עיי"ש כ"ז ונ"ל אפי' הבית הוא של ישראל כיון שהמוכר החמץ עם שכירת הבית לא נשאר לו שום זכות בהבית והישראל המשכיר אשר הבית שלו אינו עובר על החמץ שלא הי' החייץ שלו מעולם. ועוד נ"ל דצריך לדקדק להשכיר לגוי דוקא לכל הזמן שהבית מושכר לו מהמשכיר. דאם משכיר רק לימי החג א"כ שוב נק' הבית מוחזק שלו והוה כמקבל אחריות בביתו כיון שהגוי עני ומיקרי כאלם ועוד נדבר חזה לקמן אי"ה

(ד) אפילו אם מוכר החמץ לגוי עשיר אם אינו מוכר לו החדר רק משכיר לא יעשה כן בע"פ דהוה כמשכיר ביתו לגוי ליתן בתוכו חמץ דזה אסור בערב פסח רק ישכיר יום אתר קודם ע"פ נ"ל

חלק

המחשבה

(א) ודאי צריך לכוין במניעה זו לצאת י"ח המנוה של תורה. וכבר כתבנו אופני קיום מצות ל"ת דרוש נא בהקדמה את אשר כתבנו שם אין מן הצורך לכפול

(ב) רמז המצוה והטעם שיש בה נ"ל עפ"י אשר כתבנו כי ענין החמ"ץ רמז לגיאות