דרך פקודיך קג

הפסח רק מהנשמרת משעת קצירה אשרי חלקם. ורבים מבעלי תורה חכמים בעיניהם. ואומרים שהוא חומרא בלא טעם. כי אין להחמיר רק למצות מצוה אף אתה אמור להם כהלכות הפסח ליזהר ממשהו חמץ והנה השמירה משעת קצירה הוא שלא יבואו עליהם מים ובאם לא נשמר הנה אין לוקחין אותו למצוה דחיישינן שמא בא עליו מים וקיבול חימוץ הנה מחשש הזה מחמירין המדקדקים שלא לאכול מצה כזאת כל ימות הפסח והמלעיגים מחסרון חכמתם עושים כן כל קבל די רוח יתירה בם ורמות רוחא הוא דנקטה להו הנה תראה מן הדין אמרו חז"ל בצקות של נכרי אדם ממלא כריסו מהן ובלבד ש אכל כזית מצה (משומרת) באחרונה ומעולם לא ראינו מי שיקל ראשו לעשות כזאת לאכול בפסח בצקות של נכרי ובאמת הוא מותר מן הדין דלא בעינן שימור רק למצוה ובשאר ימות החג אין כאן מצוה לאכול מצה שמורה רק שלא לאכול חמץ וכיון דלא ראינו שהחמיצה העיסה אין לנו לחשוש שמא החמיצה ואעפ"כ לא ראינו מי שהיקל בזה ועל כרחך צ"ל להיות חומרות החמץ הם גדולים מאד ואיסורו במשהו (ודבר גדול דיבור מר"ן האריז"ל כל הנזהר ממשהו חמץ בפסח נשמור מחטא כל ימות השנה) ע"כ קיימו וקבלו כל ישראל ע"ע שלא לאכול בצקות של נכרים ואפילו קמח מן השוק אין לוקחין (הגם שמן הדין מותר בדיעבד אפילו למצת מצוה) להיות שהחמירו בדבר דאפשר יש בו איזה משהו חמץ (ולא מטעם מצות שמורה רק מחשש איסור משהו חמץ) א"כ הה"ד בנידון דידן המחמיר בדבר ביותר שלא לאכול כל ימות החג רק מצה משומרת משעת קצירה הוא ג"כ מחשש איסור משהו חמץ אפילו בספק ולא מטעם מצות שמירה ואשרי חלקו והבא עליו

ברכה

(ה) מרור נוהגין כזה מהמון עם למלול החריין לבטל חריפותו ואחד מגאוני הזמן הרב בעל חות דעת אמר שאין יוצאין בזה וכפי דעתי ראיותיו נכונים ע"כ אין להקל ובפרט דאיכא למיחש לחשש ברכה לבטלה

(ו) חרוסת העיקר הוא כמו שמבואר בכתבי האריז"ל סימן חרוסת אבן חרוסת עץ ר"ת אינגבור בארץ ניס עפיל צימרונג

חלק

המחשבה

(א) ודאי צריך לכוין לצאת י"ח המצוה כי הוא מ"ע דאורייתא אך אם לא כיון אעפי"כ (לדעת כמה מהפוסקים) יצא י"ח כיון שנהנה (עיין מ"ש בהקדמה) אבל לכתחילה ודאי החיוב לכוין ונראה דמן הדין צריך לכוין הטעם המבואר בתורה ויאפו את הבצק אשר הוציאו ממצרים עגות מצות כי לא חמץ כי גורשו ממצרים וכו' וכן סידר בעל הגדה (והוא ברייתא) מצה זו שאנו אוכלין על שום מה על שום שלא הספיק בצקת של אבותינו להחמיץ עד שנגלה עליהם מלך מ"ה הקב"ה וגאלם שנאמר ויאפו את הבצק וכו' הגם שהטעם לא נזכר אצל המצוה הנה נאמר ושמרתם את המצות כי בעצם היום הזה הוצאתי את צבאותיכם מאמ"צ ומה טעם הוא זה אך הוא להורות שבעצם היום הזה הוצאתי אותם בלי שהי' כרגע הגם שהי' צריכין להכין לעצמם צדה לא יכלו להתמהמה וגם צדה לא עשו להם וסמך עצמו הפסוק הזה על הפסוק אחר היינו פסוק ויאפו את הבצק וכו' כן נ"ל ובמשנה תורה מפורש הטעם שבעת ימים תאכל עליו מצות לחם עני כי בחפזון יצאת מאמ"צ וכו' והא דלא נקט בעל הגדה הפסוק שבמשנה תורה להיות דשם נאמר שבעת ימים וא"כ זה אינו למצוה דכל שבעת ימים המצוה רשות רק אם בא לאכול לחם לא יאכלנו חמץ ע"כ נקט הפסוק דפ' בא והבן נ"ל

(ב) הנה בטעם המצוה נ"ל עפ"י אשר כתבנו בטעם השבתת חמץ שהוא הדעת הרע המרומז בחמץ אשר בו רוח אתר אשר לא עשה העושה מלאכת הבצק ומגביה א"ע יותר ממה שעשאו העוסק בלישה משא"כ מנ"ה רמז לדעת הטוב רק כעין עשיית העושה רמז לדעת של אדה"ר דעת הטוב אשר נברא בו קודם שביקש חשבונות רבים סוד רה"ר הדעת דקליפה והנה השבתת החמץ בי"ד