בנין שמואל נג

כדי שיוכלו לעבוד הבורא יתב' מתוך הרחבה, ולדרך הב' הוא בהוד שהוא מכוון כנגד חסד דנוקבא ושם השנה במלכות כידוע וגם הברכה בחסדים שלה. והנה ידוע אחיזת הסט"א באלו הג' איברים כמ"ש בתיקונים וצריכין אנו לבאר אותם כי הוא עיקר ושורש גדול לתיקון המדות ששורשם מרה אדומה בכבד, ירוקה במרה, שחורה בטחול, ולבינה בריאה אולם אחרי שידענו כי כל עיקר אחיזתם למטה מחזה נ"ל שהלבינה בכליות או ביותרת הכבד, ודע כי הם בב' בחינות, עיין בתיקונים מ"ג, וקכ"ג ב' ובהגר"א שם ובליקוטים שבסוף תקונים האחד עפ"י דברי הזוהר וז"ח הנה המרה באמצע ויהי' סידורן כמו בקדושה בד' אותיות הוי' מרה חיוורא ואדומה ימין ושמאל, וירוקה באמצע, ושחורה נגד המלכות והתולדות הנמשכות לפי סדר זה עצלות מימין מים, ואדומה אש תאוה, והם נגד מ"ע ומל"ת העצלות לקיים המצות ומחמת התאוה עובר על הל"ת, ומירוקה שיחה לה"ר נגד התורה בקדושה, ומשחורה עצבות וליצנות נגד המלכות בקדושה, ודרך השני היא מ"ש בתיקונים עיי"ש שכבד מרה טחול נגד מוח ריאה לב נר"ן מרה אש נגד מוחא כמ"ש בס"י שאש במוחא, כבד נגד הריאה, טחול נגד הלב, וכבר ידעת שבבחינה זאת הרוח בריאה הוא המכריע באמצע, וכן בכמ"ט הכבד באמצע נגד הרוח ומרה וטחול נגד בינה ומלכות, לאה ורחל בקדושה, וכ"ז בחי' נר"ן דס"ס ויותרת כללות הנוקבא שלו נחש אשת זנונים והמה בכללות התאוני וכעסני עיין בלק"ת תהלים כי בס"א הדכורא הם ההורגין ונוקבא היא מפתית לב"א כמ"ש כי נפת תטופנה שפתי זרה, והוא הכעס בכבד והתאוה ביותרת והיותרת כוללת ג"כ ג' כמו בקדושה שהמלכות נגד נה"י ג' עדרי צאן כן כאן יותרת וחלב שעל הכליות וחלב שעל הדקין ומשם התאוה בחלב, וכעס בדם, והנה כי תרין ההין ימינא ושמאלא וא"ו באמצע וכן כאן בג' שבכבד לפי דרך זה כבד באמצע מרה וטחול ימינא ושמאלא שבדכורא בעצמו, התאוני וכעסני, כעס במרה ופיתוי בתאות בטחול ועיין בהגר"א כ"פ ענין ג' דרגין דיצה"ר יורד ומשטין בטחול שוחק ומפתה לב"א, עולה ומקטרג בכבד, יורד ונוטל נשמה במרה, חרבו דמה"מ והיא בחינה עליונה שבו (ונתחלפו כאן מרה וטחול ועיין בתיקונים דרך אחד שה"י עליונה לשמאלא וה"י תתאה לימין וזלע"ז בכאן והבן) ויהי' לפי דרך זה הלבינה בנוקבא ובנה"י דדכורא השייכין לנוקבא ע"ד שביארנו למעלה באברים בהוי' מהופכת שהיוד למטה מים לבינה ועיין עוד מ"ש בסימן כ"ט בענין היוד למטה עי"ש **(ועיין בליקוטי הגראז"ל בסוף תיקונים שכתב שהתיקונים מחולק בזה עם הזוהר עיי"ש וטעם הדבר י"ל עם הידוע כי התיקונים על בי"ע בחינות חיצוניות שבאדם והזוהר פנימיות עיין מ"ש למעלה ותבין.)** הארכתי מעט אף שלא מענינינו שלא תבין דברי כסותרים פעם אני אומר מרה באמצע ופעם כבד באמצע וכן דברי הגר"א בב"ק בענין ד' אבות נזיקין שהיא לדרך א'. וסוף דבריו בענין ואו מועדין הוא לדרך ב' והבן. העולה מכל זה שיש באויב הפנימי שבאדם ושורה בכבד והוא מפתה בימין שבו בטחול ושם כל תענוגי הרשעים כי נופת תטופנה וכו'. עיין בתיקון כ"א מ"ד ב' בביאור הגראז"ל איך הטחול שם התאוה לזנות כי נופת תטופנה ונגדו בקדושה ציצית מצילים מזנות ומתגבר עלי' במרה שלפעמים בא עליו היצה"ר בחמימות גדול וב' אלו הם רוצח ונואף שור וחמור עשו וישמעאל ונגדם בקדושה ב' משיחין עני ורוכב על