בנין שמואל נא

והנה ידוע כי האדם כ"פ נופל לקטנות חלילה כמו שהי' במצרים עיין בע"ח הקדוש שהי' הז"א מקופל תלת גו תלת וחזר לבחינת עיבור בבינה ועיין שם בהג"ה שאין הדברים כפשטן שחזר לגמרי לבחינת עיבור שא"כ הי' העולם חרב רק שפנימיות שלו נתעלם בבינה ולא נשאר לו רק מוחין דעיבור והוא דוגמת השינה שמתעלמים המוחין וכבר כתבתי למעלה שבעת השינה הקיבה עושית פעולתה ביתר שאת וי"ל לפי דרכינו כי מחמת שחוזר בעת שינה לבחינת עיבור לכן מקבל חיות גדול בבחינת נקודת ציון נקודת הטבור שמושרש בקיבה, עיין במדרש הנעלם שה"ש איך כי הר סיני הוא הפה ושם אכלו בנ"י את המן ובבואם לארץ ישראל נסתם הפה ונפתח הטבור ושם אכלו מטבור הארץ ממה שאמו אוכלת, ועי"ש בהגר"א שהוא ענין עיבור שני לצורך המוחין ובימות המשיח יהי' לידה שני' עי"ש, ותבין ממילא כי בעת שינה שמתעברת נשמתו במלכות לצורך המוחין שיקבל מחדש בבוקר מקבל חיות בנקודת הטבור הגם כי אינו יורד לגמרי לבחינת עיבור כי לכן מקבל חיותו גם בעת שינה דרך החוטם אך כי מ"מ נתעורר בחינת עיבור ונשפע שפע לבחינת נקודת ציון ובזה נבין דברי חכמינו ז"ל וחידותם מ"ש קיבה ישינה ואף נעור והוא ענין נחמד לדעתי ובזה נתבאר שייכות הקיבה לברכה ב' דשמ"ע השיבנו כי נקודת ציון הוא סוד התשובה כי התשובה הוא סוד החזרה למעי אמו אם הבנים ומקבל משם חיות חדש ואין צורך להאריך כי מבואר הוא בסה"ק כל צרכו

והנה להבין המצוה השייכת לזה האבר נ"ל שהיא מצות למסור נפשו ולאיתדבקא בי', ומקודם נבאר המצוה הנה ידוע מ"ש האר"י ז"ל בסוד החילוק בין לקדש השי"ת ברבים שהיא סוד עליית מ"נ עד יסוד דבינה ומסירת נפש היא למלכות שמים לכן שם מסירת נפש למיתה כי רגלי' יורדות מות והנה בזוהר פירש ע"פ ואתם הדביקים בד' א' חיים כלכם היום שהוא סוד הנהורא תכלא מלכות שמים שמכלה הכל ושורף וישראל מתדבקין תחותה ואעפי"כ חיים כלכם היום והטעם מחמת שמחברין אותה עם נהורא חוורא, ועיין בהגר"א שכתב שזה כל סוד הקרבנות שהיא צריכה דבר מה לשרוף כמו נהורא לפתילה לכן מיום שבטלו הקרבנות אין לך יום שאין וכו' כי אם אין פירות היא מכלה הקרן, ונראה שזה ג"כ ענין מסירת נפש למלכות וזה מ"ש בזוהר למסור נפשו ולאיתדבקא בי' כמ"ש ואתם הדביקים והבן. והנה ענין השינה היא ג"כ כמו מסירת נפש למיתה לכן שינה אחד מס' במיתה וזה מ"ש האר"י ז"ל בכוונת בידך אפקיד רוחי למסור נפשו לבא"ר העליון מלכות שמים, ונתבאר לך היטב ענין מצוה מסירת נפש הרמוזה בקיבה ושינה, ושם המדה בי"ג מדות רחום כי הרחמנות התחברות והדביקות כמ"ש בספרים ובי"ג דמיכה היא נושא עון כי ע"י מסירת נפשו לבאר עליון וכאשר נפשו עולית במ"נ מתעלה גם העון ונמתק שם בשורשו

ואולם בחוטם שם יש לפרש מצות מסירת נפש על קידוש השם כי החוטם ידוע מהאריז"ל שהוא מקבל אורות דמוחא סתימאה שהוא קודש עליון ושם גבורה דעתיק וקדשת את הלוים ומשם מקבלת אימא עילאה לפי דרך הגראז"ל, וכן חוט"ם בגימ' ס"ג שבבינה ושם הגבורות העליונות המתמתקות במסירות נפש על קד"ה [ועיין מ"ש הגראז"ל בס"ד בענין החוטם ששני נקבים שבו סוד יסוד ומלכות דע"י ועמ"ש בבית מועד בסוד קי"ס בשם הגראז"ל ע"ס נעוץ בעוזקא שהוא יסוד בינה דרדל"א שהוא בחוטם ודו"ק] והיוצא מכ"ז ששני מצות אלו ענינם אחד