בנין שמואל כב

ויצאה אשתו עמו ולכן בגלגול משה רבינו שבא בכל דור ותמיד קיימא לו שעתא שהוא בעלא דמטרוניתא עי"ש בתיקונים ובביאור הגר"א ז"ל.. עוד שם ולבעלה לית מזל הוא רוח דאין מזל אלא לפי השעה ולא לפי העולם כמו הי"ב מזלות דאין להם התפעלות בעצמן כ"א בתחתונים, ואע"ג דכלא תליא וכו' מקשה אפילו ס"ת שבהיכל. ומשני היכל שכינתא ס"ת צדיק. אבל ת"ת שהוא הדעת ודאי אינו תולה במזל וכ"ה כאן דהנפש שהיא מתנהגת בזמן היא היכל שכינתא והצדיק הוא הרוח ב"נ דמתגלגל בי' והוא הצדיק דתליא במזלא. אבל וא"ו דמיני' אתיא הרוח לית לי' מזלא רק לרוח דמתפשט מיני' ונקבע בנפש האדם דוגמת צדיק עליון שקבוע בשכינתא הוא תליא במזל עכ"ל הזהב ולכאורה קשה לי על דבריו במ"ש שהרוח המתפשט ונקבע בנפש האדם הוא תליא במזל שהרי נראה שבפעם הראשון שבא לעולם הוא מושל על המזל דאלת"ה מנ"מ בין פעם הראשון שבא לעולם לבין פ"ב שהרי גם בפעם ב' לפעמים נולד במזל טוב אם הי' צדיק בגולגול ראשון כמ"ש האריז"ל וא"ל דזה דוקא אם הוא מאותן שנפשו מתגלגלת עמהם אז טוב לו דזה דוחק עוד קשה לפירוש זה דאין פירוש בעלה השני כמו הראשון דמתחלה אמר לית שעתא קיימא אלא לבעלה שהוא פירש על הרוח שבא מז"א רק שבא בפעם הראשון ואח"כ פירש ולבעלה לית מזל פירש ולבעלה על ז"א לבדו אבל הרוח שבא מז"א תולה במזל ויותר היה נראה לפרש ולבעלה לית מזל גם להרוח דלמטה רק שבפעם הראשון שפגע בזיווגו בנפשו האמיתית אינו תחת המזל כי הוא מושל עלי' כבעל. אבל לכי תידוק שפיר נוכל לפרש גם דבריו הקדושים כן ומקודם נבאר הענין היטב. הנה עיין מ"ש הגר"א ז"ל בתיקונים תיקון נ"ח בארוכה דברים מתוקים וקיצור הדברים בענין הסבא דמשפטים בענין היבם שאשתו נעשית אמו כי בתחלה כשנולד הי' בסוד נער בן השכינה ואח"כ כשנתגדל ונושא אשה נתעלה במדריגת זעיר בעל השכינה וכאשר לא נבנה בבנים יורד למטה לבי"ע למט"ט ונעשה בן אשתו שהיא השכינה שכל היבום הוא במט"ט ושם כל השנוים וכ"ז ע"י האי פירוקא אחיו שהוא בסוד יסוד דאצילות גואל קרוב וכמ"ש בזוהר פנחס רי"ז דאיתכלל רוחא זעירא ברוחא עילאה [שה"ס היסוד דאצילות והוא בסוד הרכבת האילן] ואעל לי' כהנא רבא לגו קודש הקדשים ונטיל לי' ואוליד לי' כמלקדמין ואיתחדש כנשר עולמין וה"ס כי רוח עברה בו שה"ס רוחא עלאה, וכדין ואיננו, ודא הוא רזא דחנוך ואיננו כי לקח אותו אלקים התבונן היטב הענין כי היבום בסוד מט"ט חנוך וכתב שם עוד בביאור הנ"ל שלא דוקא ביבם רק שכל מגולגל וכל בעל תשובה יורד לבי"ע [כן הוא שם בזוהר פנחס רי"ז מה ב"נ בלא בנין איתקרי עקר ואיתתי' עקרה הכי אורייתא בלא פיקודין איתקריאת עקרה, ונראה משם כי בכל החטאים מקרי שמת בלא בנים שהוא מצות ומע"ט] וכ"ה בכל חטא דאדם שאבד האי זיהרא וירש חנוך אף שעשה תשובה גדולה מאוד [ר"ל שידוע שאדה"ר אחר החטא היה רק בסוד בי"ע וחנוך ירש הזיהרא עלאה דאצילות] וכן כללות ישראל הי' ראוין לבית המקדש דאצילות בינה ומלכות וע"י חטא העגל נפלו לבי"ע ולכן הי' להם בית ראשון ושני בינה ומלכות בריאה ועשיה ומשכן צלע דמט"ט יצירה, ולולא חטא הסלע היו חוזרין ישראל למעלתן הראשונה וכן כל בעל תשובה לבחינות אצילות וע"י חטא הסלע גרם שירדו לבי"ע ולא זכה למעלתו הראשונה לאצילות רק דוד המלך ע"ה כמ"ש הוקם על עיי"ש בארוכה דבריו הקדושים הנחמדים מזהב אשרי הדור שככה לו. ודע כי